"די!
צא מכאן!
אתה לא נכנס יותר לחדר שלי! זה ברור?"

כבר נמאס לי!
כמה פעמים אפשר להסביר לו???
כמה פעמים צריך לומר לו שיעוף לי מהחדר?!
כמה פעמים צריך לומר לו שבכלל לא ייכנס לשם?!
אוף, כבר נמאס לי!
לא רוצה יותר!
לא יכולה יותר!

"למה אתה עושה לי את זה?
מה עשיתי לך?
פגעתי בך איכשהו?
פגעתי במישהו איכשהו?
רק תגיד לי למה... אם רק הייתי יודעת, הייתי עושה הכל כדי לתקן
את זה! אבל אני לא יודעת.
בבקשה רק תגיד לי למה!"

הוא לא מבין כמה זה מציק לי.
הוא חושב שאני צוחקת איתו ושאני לא באמת רוצה שהוא ייצא
ושלמעשה אני די אוהבת אותו.

"אני לא! תבין - אני לא!"

אני מנסה לחשוב הכי טוב שאפשר על למה זה מגיע לי. למה אני
צריכה להתחנן אליו.
ומה כבר ביקשתי? שיעזוב אותי?
שייצא לי מהחדר? שייצא לי מהחיים??

"נו תענה לי! מה כבר ביקשתי?! שתיעלם? שלא נכיר יותר? למה זה
כל כך מפריע לך??? הרי זה לא שאני חשובה לך או משהו כזה! אתה
סתם יושב שם ולא עושה כלום.
בעצם סליחה... יושב שם ומשתלט. מביא עוד חבר'ה ויחד אתם
מתנחלים אצלי. מתפזרים לכם בסביבה כאילו שאני נהנית מזה או
משהו. כאילו שביקשתי.
אני לא רוצה את זה. זה לא משהו אישי איתך, אני פשוט לא אוהבת
את הקשר הזה שיש בינינו. אם זה היה בנסיבות אחרות אז אולי..."

הוא ל-א עוזב אותי! פשוט לא!
איזה מציק הוא אלוהים! הוא ממש מעצבן! מה הקטע שלו להידבק
אליי?!

"די! איזה גידול מעצבן אתה! צא לי מהחדר!!!"