בסופת שלג עזה, או בסערה,
או בשמש חמה ומבריקה,
כשהיום חם כמו גיהנום
או קור הלילה החודר לעצמות,
פרצופינו יכולים להיות מלאים באבק,
אבל העוז אף פעם לא נובל!
לא! אף פעם לא נובל!
בקשיחות, הטנק שלנו רועם בדרך לעוד פשיטה!

עם מנועים מייללים,
מהירים כמו הרוח,
אנחנו מתקדמים לעבר האויב,
בטוחים, כשאנחנו בעלי עור שיריוני,
חברינו עדיין מאחורינו!
אנחנו נלחמים באויב לבד,
כן, נלחמים לבד.
אנחנו מכים דרך שורות האויב,
בשביל לשבור את עמוד השידרה של האויב.

בכל פעם שהאויב,
יופיע בכוונתנו,
אנחנו ישר ננגח במשנק,
ואז נשפיל את כל העוצמה שלו!
מה תהיה התועלת של החיים שלנו
אם אנחנו משרתים את ארצינו בחינם?
כן! , משרתים בחינם!
למות בשביל ארצינו,
הכבוד שלנו יתקיים.

עם מלכודות לטנקים ומוקשים,
האויב שלנו מנסה אותנו לעכב,
אנחנו לועגים לתכסיסיו,
אנחנו יודעים שהוא לא יצליח,
ומתי, שבאיום, התותחים שלו עומדים
חצי-מוחבאים בחול,
כן, בחול
אנחנו יכולים למצוא את הדרך שלנו
על שטח-ארץ הרבה יותר בטוח.

ואולי בסוף,
גברת מזל קלת הדעת תעזוב,
ואנחנו נשאר פה,
משאירים משפחה להתאבל,
כדור עם שמינו עליו,
ימצא אותנו ויחתום את גורלנו,
כן, יחתום את גורלנו,
הטנק שלנו יהיה קברנו,
בתאריך סופי זה.