כבר נגמר לי האויר
וקשה לי לנשום
ו
הכל מתערפל,
נהייה כמו חלום.

חלום, מציאות,
הכל אותו דבר,
שגרתי ומאוס,
מזל
זה עוד מעט נגמר.

הראש שלי במקום אחר,
לא שומעת בכלל מה אתה אומר,
בשבילי זה הכל אותו דבר,
ובכלל לא בטוח מה יהיה פה מחר.

אני רוצה כל-כך ללכת.
מקום טוב יותר.
אבל לא רוצה למות.
אני רוצה לראות איך הכל ייגמר.

ולמרות שאני אוהבת את החיים
אני
נורא בודדה
וזה למרות שיש לי
חברים ו
אני ניראית דווקא
שמחה.

טוב די עם זה כבר,
הפלצנות הצבועה,
סתמי את הפה,
תעשי לעצמך טובה.

ו
אף אחד לא יודע,
את אף אחד זה לא מעניין
כי
כולם עסוקים בעצמם
ו
אין.

אין מי שיקשיב
שידע לאהוב
שתקו רק שנייה אני
מנסה לחשוב.

נורא עייפה
אני
אשכב עכשיו לישון,
אחשוב קצת
אולי,
אסתכל בחלון.

לילה טוב עולם
אני
נפרדת מכולם,
העיניים נעצמות
כבר
לא רואה את הזוועות.

והשד שיושב לי על הנשמה
חונק
ו
כבר אין לי אויר.
נשימה אחרונה.