...חודש, חודש עבר הכל מסביב מתפרק.
כולם רבים, אף אחד לא מחזיק מעמד.
הכל נהיה רק יותר גרוע, כולם מדברים עם כולם ואומרים
"הכל ישתפר, הכל לטובה".
בולשיט אחד גדול, החיים בזבל,
אין מה לעשות עם זה חוץ מלהתמודד עם זה לבד.
לנסות לעשות עם עצמך משהוא.
ולא לחקות שהכל יסתדר מעצמו.
הכל ניראה מתפרק, כאילו הכל חסר תקווה.
אבל לא.
אני מרגיש שעם כל ההתפרקות, עם כל הריבים,
שניראה לכולם שלאף אחד לא אכפת מכלום.
הרגשות רק גדלים, גדלים לאין סוף, למשהו שאינך יכול להסביר.
ולא מצליח אפילו לנסות לתאר.