היא שכבה בחושך תחת השמיכה הכבדה והמחממת, ידה האחת אוחזת
בשפופרת הטלפון, ידה השניה תחובה תחת הכרית הנפוחה. עיניה
עצומות, אוזניה כרויות לקולו המלטף.  
את ארי הכירה לפני זמן לא רב, וכעת הם שוחחו בטלפון. היא צחקה
כשסיפר לה תקרית שהייתה לו אמש. היא דמיינה אותו שרוע על המיטה
בחושך, משחק בחוט הטלפון המסולסל בין אצבעותיו, אותן אצבעות
מחשמלות שליטפו את פניה, שהחליקו על שיערה לפני ימים ספורים
כשנפגשו. השעה הייתה שתיים וחצי לפנות בוקר, והם שוחחו בטלפון
משמונה בערב. מעולם היא לא דיברה עם מישהו זמן כה רב בטלפון,
ועוד שיחה כזו מרתקת ומגוונת.
הם החלו לדבר על עצמם ועל חייהם, בין השאר סיפר לה על ילדותו
העגומה, על אימוצו כתינוק ועל כך שעד היום הוא אינו יודע מי
הוריו האמיתיים. היא השתתפה בצערו והבינה את כאביו. אביה נטש
אותה ואת אימה כשהייתה תינוקת, והיא חיה רק היא ואימה, ללא
אחים או קרובי משפחה. לפני חודש אימה נפטרה בבית החולים מסרטן
הרחם, ונשמתה נטשה גופה בעודה מנסה לומר לה משהו. מאז מלותיה
הראשונות ומשפטה שלא נגמר מעולם שרדפו אותה בימים ובלילות,
תהתה מה הדבר החשוב והגורלי שרצתה לספר לה. כשתעתה במחשבותיה,
לפתע סיפר לה שהוא סובל מהיפר-חושים. הוא הסביר לה שהוא נולד
עם מן פאק שכזה במערכות העצבים, שהחושים שלו מחודדים יתר על
המידה, הרבה מעבר לחושיו של האדם הממוצע.
כשהיה קטן, לארי היו כאבים בעיניים ובראש באופן תמידי, אך זה
לא היה כתוצאה מהיחלשות הראייה, להפך, ראייתו הייתה מצוינת.
הוא הלך לרופא שערך לו בדיקת ראייה וגילה שהאישונים שלו אינם
מצטמצמים בחשכה. הוא נשלח לרופא מומחה כדי לערוך סריקת מוח,
וגילו שהדם זורם באופן מוגבר לעיניים ולאוזניים, ועל כן מידע
רב מידי זורם למוח. אפילו בחושך הוא ראה נהדר. כל כך טוב, עד
שלא היו הבדלים רבים בין התמצאותו במרחב באור או בחושך.
כשארי היה קטן, הוא פחד מהדברים שהוא ראה, מהמציאות שהופיעה
לנגד עינו בחדות לא טבעית. הוא השתוקק להיות נורמלי ככל
הילדים. הוא היה ניצב בחוץ, בשיא שעות היום ופשוט בוהה בשמש
הצהובה למשך שעות על גבי שעות, הורס את אישוניו, קרניות עיניו
ואת ראייתו עד שנזקק למשקפי ראייה.
הוא סיפר לה גם ששמיעתו חדה כל כך, כך שאם יהיה הפלאפון שלה על
רטט בכיס המעיל שלה והיא תעמוד מאחורי דלת סגורה והוא יהיה
בחדר הסמוך- הוא ישמע את הרטט.
גם חוש המישוש שלו מפותח- הוא מסוגל לחוש בחדות מדהימה
טקסטורות ומרקמים של עצמים שאנשים רגילים לא יכולים להבחין
ביניהם.
למשל, הוא אמר לה, זוכרת שכשהנחת ראשך על ברכיי, ושיחקתי
בשיערך? יכולתי לחוש בכל שיערה ושיערה בקווצת השיער שלך בין
אצבעותיי. אם את תעשי את זה, תחושי בשערות בגוש אחר, ולא תוכלי
להרגיש כל שיערה בנפרד.
אני שונא את זה, הוא הוסיף. אני רוצה להיות נורמלי. זה החלום
שלי. החלטתי לשלוט בגוף שלי ולא ההפך. התחלתי להסתפק בפחות
מזון, בפחות מים, פחות שעות שינה. אני מסוגל לישון רק שעתיים
ביום ועדיין לקום רענן.
אבל למה אתה עושה את זה? , הזדעקה. אתה הורס לעצמך את הבריאות
הנפשית והפיזית כאחד.
אבל את לא מבינה? אני חייב! אני לא רוצה לראות את המציאות כפי
שהיא! יותר מזה- אני לא רוצה לראות את המציאות בחדות שאני רואה
אותה! אני רואה אותה ברור בהרבה ממך, וזה מפחיד אותי! אני מפחד
שאם אני לא אתיש את עצמי, אני אוכל לראות דברים שאני לא רוצה
לראות, אשמע דברים שאיני רוצה לשמוע אותם...
אם אני אעניש את עצמי, אתיש את הגוף שלי ואכפה עליו לעשות מה
שאני רוצה, הוא לא יוכל למרוד בי.
היא בלעה רוק. הדברים שאמר הפחידו אותה. הוא קיבל מתנה בעיניה,
אך בעיניו הייתה זו קללה.
היא הבינה אותו, אבל מאידך לא יכלה לחוש באמת מה שהוא חש, את
הרגישות העצומה הזו לסביבה.
אני רוצה לספר לך על חלום שהיה לי אתמול, אמר. את יודעת,
לפעמים אני חולם על דברים שמתגשמים בעתיד, הנמיך קולו.
למה אתה מתכוון?, שאלה.
אתמול חלמתי שאני הולך ברכבת  שדוהרת במהירות עצומה. אני עובר
מקרון אחד למשנהו ורואה את כל הרכבת מתפרקת לנגד עיניי, מורכבת
מעשרות אם לא מאות עולמות שונים. הרכבת עשויה מקרעים קרעים של
מציאויות שונות מתחת לכל כיסא, מאחורי כל אדם. נניח אני רואה
חייזר על כסא אחד, בשני אני רואה מן צמח מוזר, או פרח יפה. אני
נורא מפחד ורץ עד שאני נפגש עם אדם מסוים שעוזר לי לראות את
הדרך בצורה שונה.
מה זאת אומרת?, לא הבינה.
תראי, זה חלום שאני חולם אותו כבר שבוע מידי לילה, ועד שהוא לא
יתגשם, הוא לא ייפסק. הוא עשוי להתחלף, אבל הבסיס הרעיוני יהיה
זהה. כל לילה אני חולם על אותה רכבת, רק על דמויות אחרות. אם
אני אנתח את החלום, אני יודע שאני אסע מתישהו ברכבת או במטוס
או ברכב כלשהו. היעד שאליו אני אסע, בכלל לא יהיה המטרה, אלא
מה שיקרה תוך כדי הנסיעה. אדם כלשהו שאני אפגוש, יכוון אותי
לדרך מסוימת. אם אני אבחר להתעלם מהחלום, אתעלם מהאיש, המציאות
שלי תשתנה, אבל אני גם יכול לעשות בדיוק מה שהוא יגיד לי, ואז
יקרה מה שקורה בחלום. אני אתן לך דוגמה. לפני שנה חלמתי שאני
חופר בהר של זבל, ופתאום אני מוצא חתיכת מתכת בצורה מאוד
מסוימת. אני מרים אותה ואז נחש יוצא מתחתיו ומכיש אותי. כמה
שבועות לאחר מכן, פיניתי הר של זבל עם אבא שלי, ראיתי את חתיכת
המתכת מהחלום ונזכרתי בו. כשהרמתי אותה, יצא לי נחש מתחת.
למזלי, הייתי מוכן וזזתי בזמן והוא פשוט ברח. בכל אופן, נזכרתי
שיש שני דברים שחוזרים על עצמם בחלום של הרכבת- שני נחשים
והדמות ההיא  שמכוונת אותי, אבל אני לא רואה את הפנים שלה.
אתמול לראשונה שמתי לב שזו בחורה, אבל עדיין לא ראיתי אותה.
לפעמים אני רואה פנים של אנשים אני לא מכיר בחלומות שלי,
וכשאני רואה אותם במציאות, אני יודע שהם עומדים להתגשם.
כעיקרון, אני מעדיף לא לחשוב עליהם ולא לנסות לפענח אותם, כי
אז החיים שלי יהפכו למאוד צפויים.
היא שתקה. אצבעותיה נעו בהיסח הדעת אל התליון הכסוף שסביב
צווארה. אימה העניקה לה אותו לפני שנפטרה- תליון כסף המורכב
מזוג נחשים האוחזים זה בזנבו של זה, יוצרים מעגל ומייצגים את
החיים והאינסוף.
מזה שלושה ימים היא חולמת גם על רכבת דוהרת. לראשונה בחייה היא
חולמת חלום החוזר על עצמו. לרוב, היא אינה זוכרת אותו, אך
החלום הזה השפיע עליה מאוד. רעד חלף בתחתית בטנה. הם שוחחו עוד
מעט, ואז ניתקו.
היא עצמה עיניה ונרדמה.

היא הלכה בג'ינס וחולצה צמודה במעבר בקרון, כל מיני פרצופים
מעוותים צעקו עליה, קראו לה כל מיני אזהרות במילים חסרות פשר
אותן לא הבינה. היא רצה ורצה ממשהו שלא ידעה מהו, ואז היא נפלה
לתוך בור עמוק ברצפת הרכבת. מסביב היא ראתה כל מיני קרעים
וחורים שמאחוריהם לא היה דבר. היא אחזה בקצה הבור וראתה גבר
מתקרב אליה. היא לא ראתה את פניו, אך היא ידעה שזה הגבר של
חייה, אהבתה הגדולה. היא חשה לפתע בטוחה. היא צעקה וצעקה, ראתה
ראש ערוף מתגלגל לידה, איברים כרותים, דם בכל עבר.
הבחור מתכופף אליה, מושיט ידו ומנסה לעזור לה לצאת. היא  נותנת
לו ידה ואוחזת בו בחוזקה. בדיוק ברגע בו היא עומדת לצאת, היא
אומרת לו משהו לא מובן לה, ואז נופלת לתוך החור למטה, נמשכת
לתוך ריק, לתוך האינסוף.

היא התעוררה בבהלה. שוב החלום חזר על עצמו. היא החווירה
והזיעה. החלום שלה היה דומה מאוד לחלום שלו. מה זה אומר? האם
החלום שלה יתגשם? מה הפירוש שלו? היום היא אמורה לפגוש אותו
בתל אביב. היא התרגשה מאוד, התכוננה ומיהרה לפגישה הנכספת.
כשפגשה אותו, החלום נשכח ממנה לחלוטין. היא הדחיקה אותו.
לאחר שאכלו פיצה וטיילו בטיילת וביקרו בלונה פארק, החל להחשיך
והלילה נפל על הארץ.
בואי נחזור, אמר לה.
הם נכנסו לרכבת, נינוחים ומאושרים. שניהם צעדו במעבר בין
הקרונות, תרים אחר מושבים לשבת בהם. במעבר, היא הביטה לצדדים
והבחינה בכל מיני פנים שהיו מוכרים לה, אך לא ידעה מהיכן.
כשהתיישבו מול זקנה מגוידת בשמלה כחולה ובסודר, שניהם בהו בה,
אפילו בלי לדעת מדוע.
היא מוכרת לי, אמר. אני חושב שחלמתי עליה שלשום.
גם אני ראיתי אותה בחלום, רצתה לומר, אך המילים לא יצאו.
היא הניחה את ראשה על כתפו והוא ליטף את שיערה הרך בתנועות
מורגלות.
היא הרגישה כאילו הוא הנפש התאומה שלה, כאילו היא מכירה אותו
כל חייה ואפילו עוד לפני. בכל כך הרבה תחומים הם חשבו אותו
דבר, הרגישו אותו דבר, חוו אותו דבר...

לאחר כשעה, כשעמדו והתכוננו לירידה מהרכבת, היא הלכה מעט
לפניו, צועקת לו שיבוא אחריה. ברגע שעלתה על החיבור האקורדיוני
בין שני הקרונות, שניהם שמעו פיצוץ מחריש אוזניים. חור ענק
נפער בקרון לפניהם, וכתוצאה מהפיצוץ, חיבור המעבר מגומי התפרק.
היא נפלה מטה בעוד הרכבת נוסעת, צורחת ושומעת באימה אנשים
צורחים לידה. הוא רץ לעברה, וכמעט מעד לחרדתם על ראש הזקנה
שישבה מולם. דם וגיצי אש החלו להינתץ ולפרוח לכל עבר. הוא
הושיט לה את ידו, וכשהתכופף הבחין בשרשרת הכסף שלה ובתליון
שנפלו ממנה על הרצפה שלצד כף רגלו. הנחשים. תמונות מהחלום רצו
לנגד עיניו. עתה ידע מי הדמות שעמד להיפגש ועמדה להורות לו את
הדרך.
הוא חש בדמעות זולגות מעיניו, כי בחלום האתמול הדמות סיפרה לו
משהו שעמד לשנות את חייו, ואז היא מתה. כשהביט החוצה אל
החלונות, הבחין בשחור הלילה מאחוריהם. הקרעים שהופיעו בחלום.
כל מיני פריטים ממנו קפצו לו מול העיניים.
היא אחזה בידו, בעוד רגליה כמעט נוגעות במסילה ששטה תחתיה
במהירות שבלתי נתפסה על דעתה. בידה השנייה תפסה בקצה הבור, אך
היא כבר חזתה את ההמשך.
מה זה?, שאלה פתאום כשהבחינה בעיגול החתוך בקצוות שהושחל על
שרשרת כסופה בה לא הבחינה מעולם שסבבה סביב גרונו, ואז היא
ידעה שהוא מתאים בדיוק לחור בין זוג הנחשים שלה.
היא נזכרה שראתה אתמול בחלום את אימה המתה, גידול ענק יוצא
מבטנה (ידעה שזהו סימן לסרטן הרחם שגרם למותה), זועקת לה התחלת
משפט. הקטע הזה חזר על עצמו כל הזמן, אלא שאתמול היא הבינה סוף
סוף מה אימה רצתה לומר לה. היא צעקה לה בקול רועד שהיא אינה בת
יחידה כפי שחשבה, אלא שיש לה אח הגדול ממנה בחמש שנים שהיא
מסרה לאימוץ כשהייתה נערה והיא השאירה בידו שרשרת עם החלק השני
של התליון שעל צווארה.
היא הבינה כעת מדוע היה לה בחלום תחושה של ביטחון גדול, תחושה
שהגבר שניסה להציל אותה מהאבדון הוא אהבת חייה ואז פחד על
שנגזל ממנה.
הוא משך אותה מהבור, ובדיוק ברגע שעמדה לצאת, הרכבת עצרה לבסוף
בחריקת בלמים. ידו הרפתה מידה, ובעודה נפלה צעקה: "אני אוהבת
אותך! אתה אחי מאותה אימא. לעולם אל תשכח אותי...", ואז נפלה,
ראשה נחבט בקרקע ושוסע לגזרים על ידי הגלגלים. הוא אחז עדיין
בתליון הנחשים שנצמד באורח פלא בדיוק מוחלט למטבע שעל צווארו.
החלום שלו התגשם אחד לאחד.
מלותיה של הזקנה שראה בחלום ושראשה היה מוטל כעת לרגליו, הדהדו
בראשו: "יגיע הרגע בו יהיה לך הכל, ואז לא יישאר לך כלום..."