מוקדש לכל מי שהיה במחנה השמדה (אחרי שנת 45) וחשב שם על משהו
אחר.
היה היה אסתטיקן באושויץ, ישב הוא לו על אבן והאריך את הפריחה
היפיפייה באביב. כאשר הביעו אנשים תמיהה על מעשיו האסתטיקן נעץ
בהם מבט תמים ובקול רך וענוג השיב "זה נורא יפה". מעניין מה
היה אומר לפני חמישים ושמונה שנים. | 
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.