[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







דורית ריזמוביץ
/
שיחת נפש

"שיחת נפש":
סצינה 1:
פנים, חדר השינה של דורית , לילה:
החדר בגוון של אור אדום ממנורת הלבה. דורית שוכבת במיטה ושומעת
ביטלס ברקע. דורית מתחילה לחשוב על הכל. על חברים, ידידים,
משפחה וכמובן על אימה שמתה שהייתה קטנה.
דורית מנסה למצוא תנוחה נוחה עד שמחליטה לשכב על הגב, היא
נשכבת על הגב ומסתכלת על התקרה פתאום היא רואה מין חתיכת אור
מוזרה על התקרה שזזה קצת מעליה. היא מסתכלת על החלון לראות עם
האור מגיעה משם אבל הוא לא מגיעה משם. דורית נכנסת מתחת לפוך
עמוק ומתחילה לחשוב שזאת אמא שלה שמסתכלת עליה. דורית יוצאת
מהפוך מתיישבת מול האור ומתחילה לדבר אליו.

דורית:
אמא? זאת את?
אני מאוד מקווה שכן, אחרת אני ימות מפחד.
אני יחשוב שזאת את שבאת לבקר אותי ולשמור עלי מפני מלאכים רעים
שרוצים לגרום לי למחשבות ואנרגיות רעות.

אמא:
דוריתוש זאת אני, אל תדאגי חמודה, אין לך ממה לפחד
רק באתי לביקור קצר!

דורית מסתכלת על האור ומשתתקת לכמה דקות ומתמקדת באור בניסיון
לדמיין שזאת אמא שלה שעומדת מולה.

דורית:
אמא, למה את לא יכולה להיות איתי עכשיו?
לחבק אותי, ולתת לי נשיקה על המצח כמו שהיית נותנת לי שהייתי
קטנה.

אמא:
דורית את יודעת שאני לא  יכולה...
אני רוצה אבל אני לא יכולה, תאמיני לי שאני רוצה.

דורית:
אני רוצה להרגיש אותך, את החום שלך ואת האהבה  שידעת לתת לי.
אני רוצה שתחזרי...!
אני מתגעגעת...

דורית מתחילה לבכות היא מחבקת את הדובי שנמצא ליד מיטתה חזק,
חזק כאילו היא מחבקת את אמא שלה.

דורית:
אמא את עדיין כאן?
אל תלכי אני רוצה אותך פה לידי...
תישארי בבקשה רק עוד קצת.



אמא:
אני פה לא הלכתי לשום מקום.
בחיים אני לא יעזוב אותך!



בבכי דורית אומרת

דורית:
אני אוהבת אותך!
אני יודעת שאת שומעת אותי בבקשה אני רק רוצה לראות אותך
לשנייה, להרגיש אותך!
בבקשה תני לי סימן כלשהו שאת איתי כאן בחדר.

פתאום דורית מרגישה רוח קרירה בחדר.
דורית אומרת לעצמה בלב

דורית:
אמ'לה אני קצת מפחדת!

אמא:
אין לך מה לפחד!
ביקשת להרגיש אותי אז רק ככה את יכולה
מצטערת שייני מיידלה שלי!

דורית:
אמא את יודעת שאני כל לילה חושבת עליך, מדמיינת אותך לידי
מחבקת אותי ונותנת לי נשיקה במצח.
היית מאוד חסרה לי, ואת עדיין...
אמא ראית נשארתי לבד בבית עם אבא ושרה. צילה גרה עכשיו עם
ג'ורג'
בבאר- שבע וגליתי עברה לגור בשדרות עם שירלי היא התחילה ללמוד
שמה במכללה.
בטח שמעת ...

אמא:
כן שמעתי, אני יודעת כל מה שקורה בבית.

דורית:
את יודעת אמא שאני ואבא בזמן האחרון לא כל - כך הסתדרנו אבל
בסוף סידרנו הכל ועכשיו הכל טוב.
לפעמים אני מזה שונאת שרה, בדרך  - כלל שהיא מעצבנת אותי
כמובן, אבל לפעמים היא יכולה להיות חמודה, אבל אני מדגישה רק
לפעמים!
היא כל- כך מעצבנת אותי שלפעמים בא לי נורא שהיא תתגלגל
מהמדרגות, הלוואי!

אמא:
דורית אל תהיה כזאתי רעה היא סך הכל מנסה להחליף
אותי למרות שאני יודעת ואפילו בטוחה שהיא לא תצליח!

דורית:
אני יודעת שאבא מתגעגע אליך ראיתי אותו פעם אחת עומד מול
התמונה שלך בסלון ומסתכל עליה.
איך הוא מצא אישה מטומטמת כמו שרה, היא לא לטעם שלו בכלל, ואת
יודעת מה היא לא מגיעה אפילו לשערה הקטנה שלך ברגל!
אבל אין ברירה, נחייה, לא?!


אמא:
אני יודעת שאבא מתגעגע אלי כמו שאני מתגעגעת אליו ואליכם בכלל
תאמיני לי שאני רוצה להיות אתכם מאשר להיות פה למעלה בלי
להרגיש אתכם לידי מחבקים אותי כמו כל פעם שהייתי חוזרת מהעבודה
או ממקום אחר, ולא רק את החיבוק אלה גם את הנשיקות שלכם לפני
השינה שהיתם נותנים וכמובן את הנשיקה הקטנה שלך שהיית נותנת לי
על האף שהיית קטנה!

דורית:
אני מתגעגעת...
אני כל פעם נזכרת ביום ההוא שנפטרת.
באותו רגע שריטה התקשרה אלינו ואמרה שאמא מאוד, מאוד חולה
ושנלך אליהם. אז אני וגליתי הלכנו. ואני וגלית ישבנו שמה על
הספה בוכות כמו סתומות.
אני זוכרת את הרגע בו אבא וצילה נכנסו ואמרו שנפטרת.
אני זוכרת את העצב והבכי שסרר במקום. הייתי קטנה לא הבנתי כל-
כל אפילו למה אני בוכה כי אני בטוחה שאימא תבוא עוד מעט ותכנס
בדלת ותיתן לי חיבוק דוב כמו שתמיד היית נותנת לי.
אני זוכרת את הרגע בו צילה לקחה אותי הצידה ואמרה לי שאת מתה!
אני זוכרת מילה במילה: " אמא עכשיו בשמים מסתכלת עלינו מלמעלה
ושומרת עלינו מפני כל רע שיבוא בדרכינו. אמא תשמע כל דבר שאת
אומרת אם זה בקול ואם זה בלב, היא תמיד תביט בך מלמעלה. אל
תשכחי אותה, דורית אומנם היא מתה אבל היא תמיד תהיה אצלך
בלב!".
אני זוכרת את הדמעות בעיניים האדומות של אבא, ואיך גליתי
התאפקה לא לבכות ליד כולם.
ואיך כולם חיבקו אותנו וחשבו שאנחנו מסכנות ושאין לנו אף אחד.
אמא את שומעת אותי?
אל תיעלמי לי בבקשה... תישארי!!!

אמא:
דורית אמרתי לך שבחיים אני לא יעזוב אותך, אבל בחיים את שומעת
אותי?!
אני אוהבת אותך תמיד!!
אני תמיד יהיה לידך וישמור עליך, אני מקשיבה לכל מילה שתאמרי
לי בכל דקה ובכל שעה.

כל פניה של דורית מכוסות דמעות גדולות וממשיכה לדבר אם אמא שלה
בקול בכי שבקושי אפשר להבין את המילים.




דורית:
את יודעת אמא שהייתי קטנה שנפטרת הייתי בת 7 לא ידעתי כל- כך
מה קורה  בצהריים שאמרו לנו מה קרה, רק בלילה שנכנסתי למיטה
הבנתי מה קרה והתחלתי לבכות וניסיתי להיזכר בך אבל היה לי קצת
קשה, אבל הצלחתי להיזכר בכל מה שהיינו עושות יחד שהייתי קטנה.
אני לא רוצה לשכוח אותך את הדבר הכי יקר לי בעולם.
את יודעת את זה נכון?...

אמא:
אני יודעת שייני מיידלה שלי, אני אוהבת אותך כל כך אני מצטערת
שלא הספקתי להיפרד ממך תינוקת שלי!

דורית:
חסר לי מגע אימהי חם ואוהב.
זה לא אותו הדבר שצילה מחבקת אותי או שגליתי נותנת לי נשיקה,
זה פשוט לא אותו הדבר.
את יודעת אני מתגעגעת לדבר הזה שתמיד היית אומרת לי לפני
השינה, זה היה משהו באידיש, אני חושבת שזה משהו שיגן עלי
וישמור עלי, אני בטוחה.
אני עדיין לא מעכלת שאת לא פה...

דורית מתיישבת ומסתכלת על התמונה שלה ושל אמא שלה שנמצאת על
המדף שמשמאלה ומתעמקת בה.

דורית:
אמא את אוהבת אותי?

אמא:
ברור שאני אוהבת אותך!
איזו שאלה מצחיקה את שואלת!
תמיד אני יאהב אותך!

דורית:
לפעמים רציתי לעשות הכל כדי לראות אותך, אבל פחדתי.
את חסרה לי מאוד, ואני מאוד מתגעגעת אליך.

אמא:
דורית אל תעשי דברים שאחר כך את תצערי עליהם, הרי אני לא רוצה
שיקרה לך שום דבר רע, את שומעת אותי, אני לא רוצה שתמותי כמוני
ותפסידי חיים בשבילי?!!








דורית:
את יודעת אמא יש לי שיר של אביב גפן קוראים לו " שיר עצוב",
הוא שר שמה על סבתו שהוא לא הספיק להיפרד ממנה להגיד לה שהוא
אוהב אותה וכמובן לא הספיק להגיד לה שלום.
אני די מרגישה כמוהו בגלל זה אני מזדהה עם השיר הזה כי אני לא
הספקתי להיפרד ממך, את נפטרת בדיוק שבוע לפני שנפטרת,
לא חשבתי שתמותי כל- כך מהר...
רציתי להגיד לך שאני אוהבת אותך אבל לא הספקתי!
אז אמא אני ינצל רגע זה להגיד לך אני מצטערת שלא הספקתי להיפרד
ממך ולהגיד לך שאני אוהבת אותך הכי, הכי בעולם.
אני מקווה שאת מקבלת את התנצלותי.
בכל פעם שאני שומעת את השיר הזה אני נזכרת בך ובזיכרונות
הטובים שלנו מהתקופה לפני שנפטרת.
אני מקווה שגם את חושבת עלי שם למעלה כל הזמן...?

אמא:
אני תמיד חושבת עליך וגם נמצאת לידך ואת פשוט לא יודעת את זה.
אני תמיד פה בשבילך.
ואני תמיד יאהב אותך!

דורית:
אני חושבת שאני ילך לישון אני קצת עייפה אחרי הבכי והפורקן
שפרקתי עכשיו עליך, זה קצת עייף אותי.
תמסרי ד"ש לסבא וסבתא למרות שלא הספקתי להכיר אותה.
תגידי להם שאני מאוד, מאוד מתגעגעת אליהם, במיוחד לסבא.
אני מקווה ששמעת אותי והיית לידי במשך כל השיחה.
אז אני ייפרד ממך ויגיד לך לילה - טוב.
אוהבת אותך וחושבת עליך כל הזמן....

דורית נותנת נשיקה באוויר לכיוון האור. נכנסת מתחת לפוך
ונרדמת.
                          "שיחת נפש":
סצינה 1:
פנים, חדר השינה של דורית , לילה:
החדר בגוון של אור אדום ממנורת הלבה. דורית שוכבת במיטה ושומעת
ביטלס ברקע. דורית מתחילה לחשוב על הכל. על חברים, ידידים,
משפחה וכמובן על אימה שמתה שהייתה קטנה.
דורית מנסה למצוא תנוחה נוחה עד שמחליטה לשכב על הגב, היא
נשכבת על הגב ומסתכלת על התקרה פתאום היא רואה מין חתיכת אור
מוזרה על התקרה שזזה קצת מעליה. היא מסתכלת על החלון לראות עם
האור מגיעה משם אבל הוא לא מגיעה משם. דורית נכנסת מתחת לפוך
עמוק ומתחילה לחשוב שזאת אמא שלה שמסתכלת עליה. דורית יוצאת
מהפוך מתיישבת מול האור ומתחילה לדבר אליו.

דורית:
אמא? זאת את?
אני מאוד מקווה שכן, אחרת אני ימות מפחד.
אני יחשוב שזאת את שבאת לבקר אותי ולשמור עלי מפני מלאכים רעים
שרוצים לגרום לי למחשבות ואנרגיות רעות.

אמא:
דוריתוש זאת אני, אל תדאגי חמודה, אין לך ממה לפחד
רק באתי לביקור קצר!

דורית מסתכלת על האור ומשתתקת לכמה דקות ומתמקדת באור בניסיון
לדמיין שזאת אמא שלה שעומדת מולה.

דורית:
אמא, למה את לא יכולה להיות איתי עכשיו?
לחבק אותי, ולתת לי נשיקה על המצח כמו שהיית נותנת לי שהייתי
קטנה.

אמא:
דורית את יודעת שאני לא  יכולה...
אני רוצה אבל אני לא יכולה, תאמיני לי שאני רוצה.

דורית:
אני רוצה להרגיש אותך, את החום שלך ואת האהבה  שידעת לתת לי.
אני רוצה שתחזרי...!
אני מתגעגעת...

דורית מתחילה לבכות היא מחבקת את הדובי שנמצא ליד מיטתה חזק,
חזק כאילו היא מחבקת את אמא שלה.

דורית:
אמא את עדיין כאן?
אל תלכי אני רוצה אותך פה לידי...
תישארי בבקשה רק עוד קצת.



אמא:
אני פה לא הלכתי לשום מקום.
בחיים אני לא יעזוב אותך!



בבכי דורית אומרת

דורית:
אני אוהבת אותך!
אני יודעת שאת שומעת אותי בבקשה אני רק רוצה לראות אותך
לשנייה, להרגיש אותך!
בבקשה תני לי סימן כלשהו שאת איתי כאן בחדר.

פתאום דורית מרגישה רוח קרירה בחדר.
דורית אומרת לעצמה בלב

דורית:
אמ'לה אני קצת מפחדת!

אמא:
אין לך מה לפחד!
ביקשת להרגיש אותי אז רק ככה את יכולה
מצטערת שייני מיידלה שלי!

דורית:
אמא את יודעת שאני כל לילה חושבת עליך, מדמיינת אותך לידי
מחבקת אותי ונותנת לי נשיקה במצח.
היית מאוד חסרה לי, ואת עדיין...
אמא ראית נשארתי לבד בבית עם אבא ושרה. צילה גרה עכשיו עם
ג'ורג'
בבאר- שבע וגליתי עברה לגור בשדרות עם שירלי היא התחילה ללמוד
שמה במכללה.
בטח שמעת ...

אמא:
כן שמעתי, אני יודעת כל מה שקורה בבית.

דורית:
את יודעת אמא שאני ואבא בזמן האחרון לא כל - כך הסתדרנו אבל
בסוף סידרנו הכל ועכשיו הכל טוב.
לפעמים אני מזה שונאת שרה, בדרך  - כלל שהיא מעצבנת אותי
כמובן, אבל לפעמים היא יכולה להיות חמודה, אבל אני מדגישה רק
לפעמים!
היא כל- כך מעצבנת אותי שלפעמים בא לי נורא שהיא תתגלגל
מהמדרגות, הלוואי!

אמא:
דורית אל תהיה כזאתי רעה היא סך הכל מנסה להחליף
אותי למרות שאני יודעת ואפילו בטוחה שהיא לא תצליח!

דורית:
אני יודעת שאבא מתגעגע אליך ראיתי אותו פעם אחת עומד מול
התמונה שלך בסלון ומסתכל עליה.
איך הוא מצא אישה מטומטמת כמו שרה, היא לא לטעם שלו בכלל, ואת
יודעת מה היא לא מגיעה אפילו לשערה הקטנה שלך ברגל!
אבל אין ברירה, נחייה, לא?!


אמא:
אני יודעת שאבא מתגעגע אלי כמו שאני מתגעגעת אליו ואליכם בכלל
תאמיני לי שאני רוצה להיות אתכם מאשר להיות פה למעלה בלי
להרגיש אתכם לידי מחבקים אותי כמו כל פעם שהייתי חוזרת מהעבודה
או ממקום אחר, ולא רק את החיבוק אלה גם את הנשיקות שלכם לפני
השינה שהיתם נותנים וכמובן את הנשיקה הקטנה שלך שהיית נותנת לי
על האף שהיית קטנה!

דורית:
אני מתגעגעת...
אני כל פעם נזכרת ביום ההוא שנפטרת.
באותו רגע שריטה התקשרה אלינו ואמרה שאמא מאוד, מאוד חולה
ושנלך אליהם. אז אני וגליתי הלכנו. ואני וגלית ישבנו שמה על
הספה בוכות כמו סתומות.
אני זוכרת את הרגע בו אבא וצילה נכנסו ואמרו שנפטרת.
אני זוכרת את העצב והבכי שסרר במקום. הייתי קטנה לא הבנתי כל-
כל אפילו למה אני בוכה כי אני בטוחה שאימא תבוא עוד מעט ותכנס
בדלת ותיתן לי חיבוק דוב כמו שתמיד היית נותנת לי.
אני זוכרת את הרגע בו צילה לקחה אותי הצידה ואמרה לי שאת מתה!
אני זוכרת מילה במילה: " אמא עכשיו בשמים מסתכלת עלינו מלמעלה
ושומרת עלינו מפני כל רע שיבוא בדרכינו. אמא תשמע כל דבר שאת
אומרת אם זה בקול ואם זה בלב, היא תמיד תביט בך מלמעלה. אל
תשכחי אותה, דורית אומנם היא מתה אבל היא תמיד תהיה אצלך
בלב!".
אני זוכרת את הדמעות בעיניים האדומות של אבא, ואיך גליתי
התאפקה לא לבכות ליד כולם.
ואיך כולם חיבקו אותנו וחשבו שאנחנו מסכנות ושאין לנו אף אחד.
אמא את שומעת אותי?
אל תיעלמי לי בבקשה... תישארי!!!

אמא:
דורית אמרתי לך שבחיים אני לא יעזוב אותך, אבל בחיים את שומעת
אותי?!
אני אוהבת אותך תמיד!!
אני תמיד יהיה לידך וישמור עליך, אני מקשיבה לכל מילה שתאמרי
לי בכל דקה ובכל שעה.

כל פניה של דורית מכוסות דמעות גדולות וממשיכה לדבר אם אמא שלה
בקול בכי שבקושי אפשר להבין את המילים.




דורית:
את יודעת אמא שהייתי קטנה שנפטרת הייתי בת 7 לא ידעתי כל- כך
מה קורה  בצוהריים שאמרו לנו מה קרה, רק בלילה שנכנסתי למיטה
הבנתי מה קרה והתחלתי לבכות וניסיתי להיזכר בך אבל היה לי קצת
קשה, אבל הצלחתי להיזכר בכל מה שהיינו עושות יחד שהייתי קטנה.
אני לא רוצה לשכוח אותך את הדבר הכי יקר לי בעולם.
את יודעת את זה נכון?...

אמא:
אני יודעת שייני מיידלה שלי, אני אוהבת אותך כל כך אני מצטערת
שלא הספקתי להיפרד ממך תינוקת שלי!

דורית:
חסר לי מגע אימהי חם ואוהב.
זה לא אותו הדבר שצילה מחבקת אותי או שגליתי נותנת לי נשיקה,
זה פשוט לא אותו הדבר.
את יודעת אני מתגעגעת לדבר הזה שתמיד היית אומרת לי לפני
השינה, זה היה משהו באידיש, אני חושבת שזה משהו שיגן עלי
וישמור עלי, אני בטוחה.
אני עדיין לא מעכלת שאת לא פה...

דורית מתיישבת ומסתכלת על התמונה שלה ושל אמא שלה שנמצאת על
המדף שמשמאלה ומתעמקת בה.

דורית:
אמא את אוהבת אותי?

אמא:
ברור שאני אוהבת אותך!
איזו שאלה מצחיקה את שואלת!
תמיד אני יאהב אותך!

דורית:
לפעמים רציתי לעשות הכל כדי לראות אותך, אבל פחדתי.
את חסרה לי מאוד, ואני מאוד מתגעגעת אליך.

אמא:
דורית אל תעשי דברים שאחר כך את תצערי עליהם, הרי אני לא רוצה
שיקרה לך שום דבר רע, את שומעת אותי, אני לא רוצה שתמותי כמוני
ותפסידי חיים בשבילי?!!








דורית:
את יודעת אמא יש לי שיר של אביב גפן קוראים לו " שיר עצוב",
הוא שר שמה על סבתו שהוא לא הספיק להיפרד ממנה להגיד לה שהוא
אוהב אותה וכמובן לא הספיק להגיד לה שלום.
אני די מרגישה כמוהו בגלל זה אני מזדהה עם השיר הזה כי אני לא
הספקתי להיפרד ממך, את נפטרת בדיוק שבוע לפני שנפטרת,
לא חשבתי שתמותי כל- כך מהר...
רציתי להגיד לך שאני אוהבת אותך אבל לא הספקתי!
אז אמא אני ינצל רגע זה להגיד לך אני מצטערת שלא הספקתי להיפרד
ממך ולהגיד לך שאני אוהבת אותך הכי, הכי בעולם.
אני מקווה שאת מקבלת את התנצלותי.
בכל פעם שאני שומעת את השיר הזה אני נזכרת בך ובזיכרונות
הטובים שלנו מהתקופה לפני שנפטרת.
אני מקווה שגם את חושבת עלי שם למעלה כל הזמן...?

אמא:
אני תמיד חושבת עליך וגם נמצאת לידך ואת פשוט לא יודעת את זה.
אני תמיד פה בשבילך.
ואני תמיד יאהב אותך!

דורית:
אני חושבת שאני ילך לישון אני קצת עייפה אחרי הבכי והפורקן
שפרקתי עכשיו עליך, זה קצת עייף אותי.
תמסרי ד"ש לסבא וסבתא למרות שלא הספקתי להכיר אותה.
תגידי להם שאני מאוד, מאוד מתגעגעת אליהם, במיוחד לסבא.
אני מקווה ששמעת אותי והיית לידי במשך כל השיחה.
אז אני ייפרד ממך ויגיד לך לילה - טוב.
אוהבת אותך וחושבת עליך כל הזמן....

דורית נותנת נשיקה באוויר לכיוון האור. נכנסת מתחת לפוך
ונרדמת.
                          "שיחת נפש":
סצינה 1:
פנים, חדר השינה של דורית , לילה:
החדר בגוון של אור אדום ממנורת הלבה. דורית שוכבת במיטה ושומעת
ביטלס ברקע. דורית מתחילה לחשוב על הכל. על חברים, ידידים,
משפחה וכמובן על אימה שמתה שהייתה קטנה.
דורית מנסה למצוא תנוחה נוחה עד שמחליטה לשכב על הגב, היא
נשכבת על הגב ומסתכלת על התקרה פתאום היא רואה מין חתיכת אור
מוזרה על התקרה שזזה קצת מעליה. היא מסתכלת על החלון לראות עם
האור מגיעה משם אבל הוא לא מגיעה משם. דורית נכנסת מתחת לפוך
עמוק ומתחילה לחשוב שזאת אמא שלה שמסתכלת עליה. דורית יוצאת
מהפוך מתיישבת מול האור ומתחילה לדבר אליו.

דורית:
אמא? זאת את?
אני מאוד מקווה שכן, אחרת אני ימות מפחד.
אני יחשוב שזאת את שבאת לבקר אותי ולשמור עלי מפני מלאכים רעים
שרוצים לגרום לי למחשבות ואנרגיות רעות.

אמא:
דוריתוש זאת אני, אל תדאגי חמודה, אין לך ממה לפחד
רק באתי לביקור קצר!

דורית מסתכלת על האור ומשתתקת לכמה דקות ומתמקדת באור בניסיון
לדמיין שזאת אמא שלה שעומדת מולה.

דורית:
אמא, למה את לא יכולה להיות איתי עכשיו?
לחבק אותי, ולתת לי נשיקה על המצח כמו שהיית נותנת לי שהייתי
קטנה.

אמא:
דורית את יודעת שאני לא  יכולה...
אני רוצה אבל אני לא יכולה, תאמיני לי שאני רוצה.

דורית:
אני רוצה להרגיש אותך, את החום שלך ואת האהבה  שידעת לתת לי.
אני רוצה שתחזרי...!
אני מתגעגעת...

דורית מתחילה לבכות היא מחבקת את הדובי שנמצא ליד מיטתה חזק,
חזק כאילו היא מחבקת את אמא שלה.

דורית:
אמא את עדיין כאן?
אל תלכי אני רוצה אותך פה לידי...
תישארי בבקשה רק עוד קצת.



אמא:
אני פה לא הלכתי לשום מקום.
בחיים אני לא יעזוב אותך!



בבכי דורית אומרת

דורית:
אני אוהבת אותך!
אני יודעת שאת שומעת אותי בבקשה אני רק רוצה לראות אותך
לשנייה, להרגיש אותך!
בבקשה תני לי סימן כלשהו שאת איתי כאן בחדר.

פתאום דורית מרגישה רוח קרירה בחדר.
דורית אומרת לעצמה בלב

דורית:
אמ'לה אני קצת מפחדת!

אמא:
אין לך מה לפחד!
ביקשת להרגיש אותי אז רק ככה את יכולה
מצטערת שייני מיידלה שלי!

דורית:
אמא את יודעת שאני כל לילה חושבת עליך, מדמיינת אותך לידי
מחבקת אותי ונותנת לי נשיקה במצח.
היית מאוד חסרה לי, ואת עדיין...
אמא ראית נשארתי לבד בבית עם אבא ושרה. צילה גרה עכשיו עם
ג'ורג'
בבאר- שבע וגליתי עברה לגור בשדרות עם שירלי היא התחילה ללמוד
שמה במכללה.
בטח שמעת ...

אמא:
כן שמעתי, אני יודעת כל מה שקורה בבית.

דורית:
את יודעת אמא שאני ואבא בזמן האחרון לא כל - כך הסתדרנו אבל
בסוף סידרנו הכל ועכשיו הכל טוב.
לפעמים אני מזה שונאת שרה, בדרך  - כלל שהיא מעצבנת אותי
כמובן, אבל לפעמים היא יכולה להיות חמודה, אבל אני מדגישה רק
לפעמים!
היא כל- כך מעצבנת אותי שלפעמים בא לי נורא שהיא תתגלגל
מהמדרגות, הלוואי!

אמא:
דורית אל תהיה כזאתי רעה היא סך הכל מנסה להחליף
אותי למרות שאני יודעת ואפילו בטוחה שהיא לא תצליח!

דורית:
אני יודעת שאבא מתגעגע אליך ראיתי אותו פעם אחת עומד מול
התמונה שלך בסלון ומסתכל עליה.
איך הוא מצא אישה מטומטמת כמו שרה, היא לא לטעם שלו בכלל, ואת
יודעת מה היא לא מגיעה אפילו לשערה הקטנה שלך ברגל!
אבל אין ברירה, נחייה, לא?!


אמא:
אני יודעת שאבא מתגעגע אלי כמו שאני מתגעגעת אליו ואליכם בכלל
תאמיני לי שאני רוצה להיות אתכם מאשר להיות פה למעלה בלי
להרגיש אתכם לידי מחבקים אותי כמו כל פעם שהייתי חוזרת מהעבודה
או ממקום אחר, ולא רק את החיבוק אלה גם את הנשיקות שלכם לפני
השינה שהיתם נותנים וכמובן את הנשיקה הקטנה שלך שהיית נותנת לי
על האף שהיית קטנה!

דורית:
אני מתגעגעת...
אני כל פעם נזכרת ביום ההוא שנפטרת.
באותו רגע שריטה התקשרה אלינו ואמרה שאמא מאוד, מאוד חולה
ושנלך אליהם. אז אני וגליתי הלכנו. ואני וגלית ישבנו שמה על
הספה בוכות כמו סתומות.
אני זוכרת את הרגע בו אבא וצילה נכנסו ואמרו שנפטרת.
אני זוכרת את העצב והבכי שסרר במקום. הייתי קטנה לא הבנתי כל-
כל אפילו למה אני בוכה כי אני בטוחה שאימא תבוא עוד מעט ותכנס
בדלת ותיתן לי חיבוק דוב כמו שתמיד היית נותנת לי.
אני זוכרת את הרגע בו צילה לקחה אותי הצידה ואמרה לי שאת מתה!
אני זוכרת מילה במילה: " אמא עכשיו בשמים מסתכלת עלינו מלמעלה
ושומרת עלינו מפני כל רע שיבוא בדרכינו. אמא תשמע כל דבר שאת
אומרת אם זה בקול ואם זה בלב, היא תמיד תביט בך מלמעלה. אל
תשכחי אותה, דורית אומנם היא מתה אבל היא תמיד תהיה אצלך
בלב!".
אני זוכרת את הדמעות בעיניים האדומות של אבא, ואיך גליתי
התאפקה לא לבכות ליד כולם.
ואיך כולם חיבקו אותנו וחשבו שאנחנו מסכנות ושאין לנו אף אחד.
אמא את שומעת אותי?
אל תיעלמי לי בבקשה... תישארי!!!

אמא:
דורית אמרתי לך שבחיים אני לא יעזוב אותך, אבל בחיים את שומעת
אותי?!
אני אוהבת אותך תמיד!!
אני תמיד יהיה לידך וישמור עליך, אני מקשיבה לכל מילה שתאמרי
לי בכל דקה ובכל שעה.

כל פניה של דורית מכוסות דמעות גדולות וממשיכה לדבר אם אמא שלה
בקול בכי שבקושי אפשר להבין את המילים.




דורית:
את יודעת אמא שהייתי קטנה שנפטרת הייתי בת 7 לא ידעתי כל- כך
מה קורה  בצוהריים שאמרו לנו מה קרה, רק בלילה שנכנסתי למיטה
הבנתי מה קרה והתחלתי לבכות וניסיתי להיזכר בך אבל היה לי קצת
קשה, אבל הצלחתי להיזכר בכל מה שהיינו עושות יחד שהייתי קטנה.
אני לא רוצה לשכוח אותך את הדבר הכי יקר לי בעולם.
את יודעת את זה נכון?...

אמא:
אני יודעת שייני מיידלה שלי, אני אוהבת אותך כל כך אני מצטערת
שלא הספקתי להיפרד ממך תינוקת שלי!

דורית:
חסר לי מגע אימהי חם ואוהב.
זה לא אותו הדבר שצילה מחבקת אותי או שגליתי נותנת לי נשיקה,
זה פשוט לא אותו הדבר.
את יודעת אני מתגעגעת לדבר הזה שתמיד היית אומרת לי לפני
השינה, זה היה משהו באידיש, אני חושבת שזה משהו שיגן עלי
וישמור עלי, אני בטוחה.
אני עדיין לא מעכלת שאת לא פה...

דורית מתיישבת ומסתכלת על התמונה שלה ושל אמא שלה שנמצאת על
המדף שמשמאלה ומתעמקת בה.

דורית:
אמא את אוהבת אותי?

אמא:
ברור שאני אוהבת אותך!
איזו שאלה מצחיקה את שואלת!
תמיד אני יאהב אותך!

דורית:
לפעמים רציתי לעשות הכל כדי לראות אותך, אבל פחדתי.
את חסרה לי מאוד, ואני מאוד מתגעגעת אליך.

אמא:
דורית אל תעשי דברים שאחר כך את תצערי עליהם, הרי אני לא רוצה
שיקרה לך שום דבר רע, את שומעת אותי, אני לא רוצה שתמותי כמוני
ותפסידי חיים בשבילי?!!








דורית:
את יודעת אמא יש לי שיר של אביב גפן קוראים לו " שיר עצוב",
הוא שר שמה על סבתו שהוא לא הספיק להיפרד ממנה להגיד לה שהוא
אוהב אותה וכמובן לא הספיק להגיד לה שלום.
אני די מרגישה כמוהו בגלל זה אני מזדהה עם השיר הזה כי אני לא
הספקתי להיפרד ממך, את נפטרת בדיוק שבוע לפני שנפטרת,
לא חשבתי שתמותי כל- כך מהר...
רציתי להגיד לך שאני אוהבת אותך אבל לא הספקתי!
אז אמא אני ינצל רגע זה להגיד לך אני מצטערת שלא הספקתי להיפרד
ממך ולהגיד לך שאני אוהבת אותך הכי, הכי בעולם.
אני מקווה שאת מקבלת את התנצלותי.
בכל פעם שאני שומעת את השיר הזה אני נזכרת בך ובזיכרונות
הטובים שלנו מהתקופה לפני שנפטרת.
אני מקווה שגם את חושבת עלי שם למעלה כל הזמן...?

אמא:
אני תמיד חושבת עליך וגם נמצאת לידך ואת פשוט לא יודעת את זה.
אני תמיד פה בשבילך.
ואני תמיד יאהב אותך!

דורית:
אני חושבת שאני ילך לישון אני קצת עייפה אחרי הבכי והפורקן
שפרקתי עכשיו עליך, זה קצת עייף אותי.
תמסרי ד"ש לסבא וסבתא למרות שלא הספקתי להכיר אותה.
תגידי להם שאני מאוד, מאוד מתגעגעת אליהם, במיוחד לסבא.
אני מקווה ששמעת אותי והיית לידי במשך כל השיחה.
אז אני ייפרד ממך ויגיד לך לילה - טוב.
אוהבת אותך וחושבת עליך כל הזמן....

דורית נותנת נשיקה באוויר לכיוון האור. נכנסת מתחת לפוך
ונרדמת.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
-אבאש'ך
ערומקו?

-לא.


-מממ... הפציינט
נמצא כרגע בשלב
ההכחשה.


אפרוח ורוד
על ספת
הפסיכולוג.


תרומה לבמה




בבמה מאז 14/3/03 18:21
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
דורית ריזמוביץ

© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה