|
נכתבה לראשונה בתאריך 02-8-22
עת שמש עד
המיית תוגה עלי
המיית תוגת בדד
נוגים כמיתר פסעו עדי
עת הבטתי
צרבה חמה עיניי
עת לחשתי
ניקרה עצבות חושיי
כף יד בי אחזה
נשאתי פתע עיניי
ובי תחושה עזה
נהרה נשאו פניי |
|
|
יש משהו סנובי
ביחס של וואלס
וגרומיט לכל דבר
שאינו אנגלי.
למשל כאשר הם
מחפשים מקום עם
גבינה הם
ממריאים לירח
אפילו בלי לחשוב
על האופציה של
צרפת.
בוליביה. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.