|
השקט הזה מטריף לי את המוח
עוד רגע אחד אני קורע ת'בגדים
עם סיגריה בפה ובירה ביד (ואני בכלל לא מעשן)
מביט על השכנים ממול
צורח מבפנים
מכל כוון שומע: "הגיע כבר הזמן"
"החיים הם לא מגרש של משחקים"
אני בכלל, חושב על משהו אחר
הם בשלהם
מה הם בכלל מבינים.
"מתי תפסיק עם השטויות האלה ילד
אולי תתחיל כבר להיות רציני"
לא יכול
אנ'לא יכול
רוצה להמשיך להתפרע
לא אנ'לא מוכן לגדול
להתחתן,
להשתקע.
השקט הזה מטריף לי את המוח
עוד רגע אחד אני קורע ת'בגדים. |
|
|
כששאלתי את אמא
שלי למה הייתה
שואה היא ביקשה
ממני שאני אתן
לה עיפרון, נתתי
לה היא שברה
אותו ואז ביקשה
את כל החבילה,
נתתי לה אותה
והיא ניסתה
לשבור אותה ולא
הצליחה ואז
אמרה:
אתה רואה, יהודי
אחד קל לשבור
אבל הרבה יהודים
יחד זה קשה.
אבל אמא בשואה
נרצחו הרבה
יהודים,
היא שתקה לקחה
מסור וניסרה את
העפרונות.
אתה צודק היא
אמרה לי וחזרה
לג'ויינט.
יאשה מתחיל
להבין את השואה,
הגראס
והסלוגנין. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.