היי, נערת פרחים שלי!
תתני לי קצת צוף
להמתיק את ימיי?

ראיתי אותך חולפת ביעף
ברחוב ההומה
(אותי לא ראית, עת עברתי בחטף)
זר מרגניות וסביונים לראשך
גבעולים לצווארך
ועינייך, מציפות אור מושך...
מושך אותי כמו פרפר
אל הלהבה, אל האש
להתמוסס באהבתך.

היי נערת פרחים שלי!
תתני לי קצת צבע
לצבוע את חיי?

צעדך מרחף, גמיש
כמו עלייך, גבעולייך,
שקט - לא מרעיש
מנגן לי ברוח
את מקצב גופך
המשאיר אחריו
מצעד גוונים וריח.

היי, נערת פרחים שלי!
תני לי להיכנס
אל עלי הכותרת,
למצוץ מהצוף
לגוון את צבעיי
ולהתבשם מהריח
עת יחד נכה שורשים
אל מעל הירח.

היי, נערת פרחים שלי!
עת אהיה שיכור מהדבש
אלחש, את שהתביישתי,
נרעד,
אותך אהבתי, אוהב, אוהב, לעד, לעד...


(יום ראשון, 26/8/1990.
רק הבהרה קטנה: בשורה האחרונה, ה"אוהב" הראשון
הוא בזמן הווה והשני הוא בזמן עתיד, רק שתדעו)