|
קרביים נפתחים בלהב מסוקים
על גלי ימות חול בוערות
בלהט לא מצוי של שנאה ללא כיסוי.
שדות חרושי קמטים כעת עדים
לרגליי חיילים
לשרשראות נגמ"שים.
זרועים בגוויות של אנשים.
...והנה יורדים מלאכי שרת
לאסוף אותנו - האסיף המת
מיטב בנינו המתים כעת.
(יום שישי, 2/11/1990, מחנה שנלר, ירושלים) |
|
|
לא כותב סלוגנים
חדשים, עד שאתם
לא מעלים את
הסלוגנים
הקודמים
שכתבתי!, מה זה
פה?, חוצפה!
צריך שניים
לטנגו!
ואני בכלל לא
יודע לרקוד!
להב בן-לאדן,
בחוג ריקודיי
עם, מתחיל עם
אמא של חבר. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.