|
קרביים נפתחים בלהב מסוקים
על גלי ימות חול בוערות
בלהט לא מצוי של שנאה ללא כיסוי.
שדות חרושי קמטים כעת עדים
לרגליי חיילים
לשרשראות נגמ"שים.
זרועים בגוויות של אנשים.
...והנה יורדים מלאכי שרת
לאסוף אותנו - האסיף המת
מיטב בנינו המתים כעת.
(יום שישי, 2/11/1990, מחנה שנלר, ירושלים) |
|
אתה, אני מדבר
אליך בגוף נוכח,
אני מנסה ליצור
אינטימיות, אתה
הרגת אותי,
קיומי כעת מותנה
בביטלך או
שתיקתך, אני
אפילו מתבייש
לחתום בשמי
המלא, לכן אחתום
בשמי הפרטי.
חצי |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.