ובהולכי בין עיניי
סחור סחור לתוכו
הלכתי לסגור את החלון
המקפיא ,ביחד עם אריחי הזכוכית
התלויים בו.
ידית הקור שלו נקשה בי
כפי שהילד הקטן
והאיש לבוש השחורים.
התפשטתי. למול הוילון הפתוח
ומולי מסדרון רחוק עטוף אבני ירושלם.
אף אחד לא עבר.
רק האיש שרציתי שיעבור.
והיה לי חם. והיה לי לבד ובוקר. | 
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.