קיים חשש כבד שהחום הזה עומד לשבור אותי.
חורף שלם של חום טבעי, מתגעגעת לפוך ולאח... או לפחות לתנור,
רק שלא יגלוש הקיץ אל תוך החורף, כמו זיעה הגורמת לשווע למקלחת
קרה קרה קרה... גם בשיאו של החורף האהוב והאבוד שלך.

ובקיץ, אין מנוס, אלא להשתמש במקפיא המלאכותי והחולני -
מיזוג.
אקלים ישראלי המתיימר להתהוות לטרופי, מעיק -  וכמו במבוכת
הפגישה הראשונה, הוא הנושא היחיד שמציל, ובכל זאת שורף אותך
לאט לאט לאט.

ובעוד נשרפת אנוכי אט אט מתוך ליאות אינסופית, מביטה בי החתולה
מדוכאת מבטלה נצחית - וכשהחתולה שלי בדכאון העולם עוצר מלכת,
גם שעון שוויצרי מדקדק באיחורו... לח בחוץ, רטוב וחם.