|
ב-04.55 לפנות בוקר
אני מחליט ללכת לישון
כי אני מבין
שהמחשבות לא יובילו אותי לשום מקום.
אני אכול קנאה
ספוג רגשות אשמה
זרוע ספקות
אפוף שאלות
ואין בי היכולת להכיל
ואין בי הכח לפעול
ואין בי הלהט.
אני כבוי, אבל וחפוי
תקוע במנטרת התקוע
מתבייש, נבוך, מתוסכל
מביט בעיניים שקועות
על החדר בו אני מקופל
ומבין שהוא בדיוק כמו חיי-
מבולגן
מחניק
חסר השראה
לא ממוקד
תפל
ובעיקר... זמני |
|
|
! ! ! ! ! ! ! !
! ! !
! ! ! ! ! ! ! !
! ! !
! ! ! ! ! ! ! !
! ! !
! ! ! ! ! ! ! !
! ! !
! ! ! ! ! ! ! !
! ! !
! ! ! ! ! ! ! !
! ! !
! ! ! ! ! ! ! !
! ! !
מרגלית הר שפי
יגאל עמיר,
מחזיר
לאהובתו את
"מאחורי
הסורגים"
יצירת הפלסלוגן,
החדשה שלו,
ומוסר שהוא
מתגעגע. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.