יש לנו עולם מסריח... אתם יודעים?
מישהו שאני אוהבת מאוד... הכל הייתי נותנת בשבילו. הכל.
מתקשר אלי בוכה. בחיים שלי לא שמעתי אותו בוכה. בחיים.
ואומר לי שמישהי שברה לו את הלב.היא ניפצה לו את הבועה.
הכל פשוט התפוצץ לו. הכל.
ואתם יודעים מה? באותה שניה שהוא אמר לי את זה רבתי עם חברה,
אחת היותר טובות שלי.
לא סתם ריב,ריב רציני,שלא הפסקתי לבכות. הרבה זמן. הרבה...
אבל הייתי צריכה להפסיק לבכות בשבילו, רציתי.
למרות שאני מרגישה חרא אני צריכה לגרום לו להרגיש טוב, רוצה.
כי הוא בוכה לי בטלפון.
פעם ראשונה שאני שומעת אותו בוכה...
ואני... אני בוכה כל יום, אז אני כבר לא מייחסת לזה חשיבות.
אם רק הייתי יודעת מי זו הכלבה שניפצה לו את הבועה.
בועה שהיא יצרה, בועה שהיא ניפחה.
ניפחה לאט לאט מ-שקרים, מיותר מידי שקרים - שכל שקר ניפח את
הבועה עוד קצת. היא הכניסה אותו לתוך הבועה הזאת ואז פוצצה
אותה! פוצצה אותה והפילה אותו חזק.
והוא כתב על זה משהו... שיר קטן כזה.
ובסוף למטה כתב: "למה כשהכי כואב לי, לאף אחד לא אכפת ממני?"
אבל לי היה אכפת. באמת... אכפת לי,
אפילו שמתי את הכאב שלי בצד בשביל לעזור לכאב שלו.
מעניין אותי דבר אחד...
כשלי יכאב...
למישהו יהיה אכפת?