הדר

אמא אמרה לי , שאת הטקס הרשמי צריך לפתוח בכמה מילים על המצב
המדיני .
הפנמתי, חשבתי על זה אבל לא ייחסתי חשיבות מיוחדת למילים האלה,
הרי זאת השגרה.
יום אחרי זה התוכן המילולי של הטקס הרשמי היה מוכן , בו לא
הופיעה ולו מילה אחת על המצב, חלק נכבד מהטקס נכתב בעזרתי .
לי פשוט יצא מהראש , וכנראה שאף אחד אחר לא חשב לנכון להכניס
עניין מעציב לטקס כה שמח .
כך כתבתי : היום אנו עוברים טקס חניכה מהיותנו תלמידים לבוגרים
.
אלו היו רק מילים , מילים יפות אומנם אבל רק מילים .
לא ידעתי עד כמה אני צודק .
השעה נכון לזמן הכתיבה שלי היא 2:21 לפנות בוקר.
ואתמול , משמע היום לפני כמה שעות , עברנו חניכה.
חניכה מול המציאות הנוראית , של ההווה העכשווי והמזוויע .
אין מספיק מילים לתאר את הסבל אין מספיק מילים בעולם כולו על
מנת לבטא את הכאב.
אין מספיק דמעות, אין מספיק .
אומרים , שאלוהים לוקח את אלה שהוא אוהב יותר בהיותם צעירים .

איפה ההתחשבות באלה שאוהבים את הנאהבים .
היום העולם נפרד מ-פרח.
פרח-עדין , פרח יפה , פרח שלא עשה לעולם רע לאיש, פרח שתמיד
לקח את כולם בחשבון , פרח שדאג לכל אחד.
הפרח נבל .
והמציאות היא כואבת .
אילו היה בכוחי לחזור בגלגל הזמן .
העולם שלי, של כולם . היה נשאר שלם .
היום , חלק ממני מת .
פצע בלב שלעולם לא יגליד, הכאב בלתי נסבל , הוא לא יעבור עם
הזמן , למרות שכך אומרים .
בהסתכלות על העבר, כל הדברים שכביכול נראו סוף העולם , לא
מגיעים לקצה המדרגה של מה שקרה היום.
ייקח זמן להאמין , זמן לקלוט , זמן לעקל ,את חוסר ההוגנות הזאת
.
את הכאב.
אני בוכה, ומקווה, להתעורר , אני כל כך מקווה ואני פשוט לא
מתעורר.

עוד: רשמתי בטקסט לטקס הרשמי : ציטוט משיר, עם תוספת אישית .
"בעולם המאוד מורכב שלנו כשדלת נסגרת אז תמיד נפתחת אחרת "

היום נסגרה להדר - הפרח היפה והמקסים בכל המובנים , דלת החיים
.
ונפתחה לה הדלת לעולם הבא , נפתחה לה הדלת לשמיים ,וכמו
שאומרים , היא נמצאת במקום יותר טוב ושומרת עלינו מלמעלה ,
בטוח שהיא שומרת כי ככה היא.

אנחנו סוגרים תקופה בחיים .
של שלוש שנים שהיו אמורות להיות נהדרות .
אנחנו נמשיך להתבגר כי זו היא דרכו של עולם .
והדר.
הדר תישאר בת 15 .
מקסימה יפה ודואגת לכולם .
12 ביוני 2002