השעה היא 2 לאחר חצות, אני שוכבת על המיטה, מנסה לחשוב מה אני
יכולה לעשות עם עצמי עכשיו ואני יודעת שאני חייבת להירדם
ולישון כי מחר יש לי לימודים אבל כמה שאני מנסה אני לא
מצליחה.
התחלתי לחשוב על כל מיני אנשים, על כל מיני בנים שבית הספר
שלי, על הלימודים שלי, על החבר'ה בכתה, ועל כל דבר העלתי
חסרונות ויתרונות.
זה העביר לי את הזמן עד השעה 5 בבוקר.
"שיט!!!!! השעה כבר חמש!!!! אני לא מאמינה!!!!" ואי כמה חשבתי
שאני אהבלה! נשארה לי כולה שעה מסכנה או שעתיים.
חשבתי להתקשר לנטלי, זאת שאני יושבת לידה, אבל ריחמתי על
המסכנה היא תמיד מתלוננת שהיא עייפה.
אז הרמתי טלפון לינשוף הלילה- אורי האחד והיחיד. אין כמוהו בכל
העולם, תמיד כשהייתי צריכה עזרה, כשהיה לי משעמם, כשהייתי
אבודה, ובכל שעת מצוקה הוא תמיד היה לצידי ותמיד עזר לי! אני
לא יודעת מה הייתי עושה בלי הבנאדם הזה!
"שלום לךךךך!" הרים אורי את הטלפון בקריאה שהיה לה טון של
התפלאות וגם טון של שמחה
"שלום וברכה!" חייכתי לעצמי "מה שלומך?"
"ואללה חיים את יודעת יום יום, מה איתך חמודה? מה שלומך?"
"הכל מצוין... מה חדש?"
"שהתגעגעתי לקול שלך. אבל לא ציפיתי שתרימי טלפון בשעה כזו, מה
שתית או לקחת סמים?! יש לך מחר לימודים לכי לישון!!!!" ואני
כמו בכל שיחה שלי עם אורי התפוצצתי מצחוק! אורי היה בנאדם כל
כך מיוחד! הוא היה יפה, וכל בחורה תסכים איתי, אומנם לא לכל
אחת הוא התייחס כמו שצריך, אבל עדיין היחס שלו אליי היה הכי
טוב והכי מקסים שיכול להיות! היה לו קול יפה והוא היה כזה
מצחיק כל מילה שלו הצחיקה אותי ועד היום אני לא יודעת למה..
הוא פשוט מצחיק.
"איזה לישון?! אני לא מצליחה להירדם!" קיוויתי שהוא יזמין אותי
לפחות לשבת בגן או משהו
"מה לא מצליחה?! את לא עייפה?! אה.. נו ככה זה כשחושבים
עליי..." ושוב הצחוק שלי.. כשמישהו באמת מצחיק אותי אז זה לוקח
קצת הרבה זמן שאני צוחקת, ואם אני צוחקת הרבה זה עושה לי מצב
רוח בשמיים!
"ורגע תני לי להבין" אורי קטע את הצחוק שלי
"להבין מה ילדון?" עניתי לו בקול של אמא
"לא ילדון! נער אני נורא מבקשת להדגיש"
"אוקיי, תיקון משפט- להבין מה נער?" ולהפתעתי אורי האיש המצחיק
ביותר צחק ממשהו שאמרתי! אני תמיד מנסה להצחיק אותו..הבעיה שלא
תמיד מצליח לי..
"איזה יופי אני נהייתי מצחיקה" אמרתי תוך כדי התענגות מהצחוק
שלו
איזה צחוק יפה יש לו... יפה בדיוק כמוהו!
"לא זה הסוטול שלך שמצחיק אותי עכשיו, אני אוהב כשאת מסטולית"
ושוב צחק
"אז מה רצית להבין פרפר לילי שלי?"
הוא צחק ואז המשיך "אני רוצה להבין מה עשית עד השעה 5 וחצי כל
הלילה?! מה סידרת את החדר? ראית טלוויזיה כשאין שם כלום עכשיו?
אלא אם כן זה ערוץ סגור לילדים מתחת לגיל 18..." התגלגלנו
מצחוק שנינו כמה שאהבתי את השיחות איתו!
"סתם לא משהו מיוחד, חשבתי על אנשים וכל מיני שטויות שניסיתי
לסדר לי בראש" צחקקתי
"והצלחת?" הוא שאל בטון של פרופסור
"מה ניראה לך?!"
"ניראה לי שאין לך מה לעשות כי את מתקשרת אליי בשעה כזו בבוקר!
אם הייתי יושן את יודעת מה היה קורה לך?!"
"ממש לא, כי אתה אף פעם לא יושן, וגם אם היית יושן בשבילך זה
כלום להתעורר למעני" הוא התחיל להתפקע מצחוק
"ואי נהיית טובה!!!!" הכריז
"הופהההההה אחד הטובים הביא לי מחמאה זה אמור להירשם ב'ספר
השיאים של רוני' והוא מתמלא לאט לאט.." ניסיתי להצחיק שוב
וכנראה זה לא עבד
"אוי רוני רוני... טוב אני מחכה שתגידי לי מה שאת רוצה לבקש
ממני אני יודע שזה אמור לבוא בשלב מסוים"
"פששששש חוסך לי זמן אוויר" שוב הצחוק... כמה צחוק בשיחה אחת
"טוב אז אמ... אין לי מה לעשות ורציתי לצאת איתך לאן שהו..."
אמרתי בקול ביישני
"את מציעה לי לצאת איתך מתוקה או שאני הוזה?" אמר בקול הרך
שלו
"מ.... הוזה" והתחלתי להתגלגל מצחוק
"לא מצחיייייייייק"
"כן אה... אתה לא צוחק אז לא שווה" הפעם הוא צחק
"אז את עדיין מציעה לי לצאת איתך?"
"בטח!"
"טוב אני חייב לסרב לך..." אמר בשקט
"ממממההההה? לסרב לי?! תגיד שתית? בחורה מציעה לך לצאת אתה
מסרב?! ממתי?" נשמעתי כאילו אני צועקת
"מאז שאני מתחשב בך ואני רוצה שתישני!" הוא צעק טיפה
"לא יעזור לך! לא הצלחתי להירדם עד עכשיו! אני לא אירדם
פתאום"
"אוקיי אני עם האוטו ככה שאני נותן לך אופציה לבחור איזה מקום
שבא לך" אמר בקטע של לארנג' ויש לו ת'קטעים האלה הוא מליין!
הוא חופשי חודשי מבזבז כסף, ילד בזבזן, אבל אם יש לו בחורה הוא
מפנק אותה עד הסוף! מצד שני קשה להשיג את האהבה שלו, הוא ילד
אוהב מכל הלב אבל לא כל כך קל להיות איתו...
"אני נותנת לך עוד רבע שעה להיות מתחת לבית שלי, ותיקח אותי
לאן שבא שלך! סומכת עלייך" באמת סמכתי עליו, וההורים שלי סמכו
עליו ואהבו אותו.
יצאתי בשקט מהבית.. כאילו שתהיה לי שעת אפס, גם ככה אני מתחילה
מחר ב10 אז אמרתי אפשר לצאת ללילה קצת ליהנות מה רע?
"בוקר טוב לך ילדה יפה" הוא אמר כשירדתי למטה, והוא עומד ליד
דלת המכונית.
"בוקר מעולה ילד.. אופס! נער יפה" וחייכתי. הוא פתח לי את הדלת
ואחרי שהתיישבתי סגר אותה והלך לשבת ליד ההגה
"אז לאן החלטת לקחת אותי?" שאלתי והבטתי בו, אוי כמה שהוא יפה
"אני לוקח אותך למסעדה, אבל שששש... אסור שתגלי כי זה הפתעה!"
הוא אמר בלחש וכמה שצחקתי
"אוקיי אני לא אגלה לעצמי, אבל מצד שני אין לי כל כך כוח
למסעדה עכשיו, בא לך לנסוע אלייך הביתה?"
הוא הביט בי והיה די בשוק "כן המפקד"
הגענו אליו לבית, כמה שהתפלאתי! הוא לא הרי לא ידע שאני אבקש
לבוא אליו, הבית שלו היה נקי להפליא.
"מה יש לך עוזרת בית?" שאלתי בזמן הסקירה
"מה פתאום! לא סובל מנקה, סתם פרחות שדורשות כסף דוחפות ת'אף
למקומות שלא צריך ועוד מזיינות בשכל ואתה מזיין אותן! לא סובל
אותן!" אורי אף פעם לא היה בחור של דפיקות ורק דפיקות וכמה
שיותר ככה טוב יותר, הוא תמיד העדיף אהבה על פני דפיקות! כמובן
שלפני שהכרתי אותו הוא היה אחד שדופק בקצב מסחרר, ככה זה אצל
המתחילים.. ואז הוא הבין מה ומי והוריד את הקצב, היום הוא לא
מתקרב אל מישהי אם הוא לא אוהב אותה, הוא ראה איך החבר שלו
הסתבך כי מישהי נכנסה להריון ממנו, ולא עשתה הפלה אז הוא התחתן
איתה! אורי ריחם עליו.
"תהיה בריא איפה עוד אפשר למצוא כמוך!?"
"בשוק הפשפשים" צחקתי מרוב שצחקתי הרבה החזקתי את הבטן היא
התחילה לכאוב לי, וכמעט נפלתי אז אורי תפס אותי והשכיב אותי על
הספה.
הוא קם הביט בי ואמר "בא לך קולה? או קפה? משהו?"
"אני מזמינה קפה" וחייכתי
"רוצה לראות איך שאני מכין אחלה ארוחה ואת תאהבי אותה הכי
בעולם?!" הוא שאל כשהוא מציץ מהמטבח
"בטחחחחחחח"
הוא לקח את הטלפון וחייג מספר כלשהו "הלו פיצה ניו-יורק?
ברצוני להזמין פיצה לרחוב איכילוב 34 וכמה שיותר מהר!"  ואני
נשפכתי מצחוק והוא חייך מבעד לשפופרת
הוא ניגש אליי עם הקפה ביד אחת ועם קולה ביד השנייה
"תודההה" אמרתי לו בחיוך
"בבקשה" ענה בחיוך
"כשהוא הושיט לי את הקפה ראיתי עד כמה שהיד שלו עדינה, והרגשתי
עד כמה שהיא רכה... אורי גר לבד מאז כתה י"א לפי מה שידוע לי,
ההורים שלו מיליונרים! בשבילם עוד דירה זה כמו עוד שקית במבה
לאדם ממוצע.
לרגע הרגשתי דחף לנשק אותו..
התקרבתי טיפה.. ועוד טיפה.. ואז נתתי לו נשיקה קטנה, מן ניקור
שכזה על השפתיים והרגשתי את הטעם של הקולה ששתה. האמת היה מתוק
יחד עם הנשיקה. הוא זז טיפה "מה זה?"
"רציתי קולה והתביישתי לבקש" עניתי לו
הוא צחק ואז נשמע צלצול בדלת
"מחכה למישהו?" שאלתי
"כן, לאוכל שהכנתי" הוא קם וניגש לפתוח את הדלת השליח הניח את
הפיצה על השולחן שבסלון ואחרי שאורי נתן לו טיפ השליח עזב
ולפני שסגר את הדלת נזכר להגיד "בתאבון..."
"ושלא תגידי לי עכשיו 'אני בדיאטה' כי התאמצתי להכין את כל זה"
הוא אמר ברגע שהדלת נסגרה
"מה פתאום דיאטה! אם הכנת אני חייבת לאכול"
בילינו את הערב באכילה וראינו סרט, היה כל כך סבבה, אבל רציתי
להיות איתו, רציתי אותו, דחף פתאומי...
הוא הקפיץ אותי הביתה בשעה 8 וחצי בערך והלכתי לישון לא היה לי
כוח לבית ספר וללימודים ולכל השטויות האלה.
הפלפון שלי צלצל והעיר אותי "הלו?.." עניתי בקול ישנוני
"תגידי מה זה???? למה את עונה לי?! את לא אמורה ללמוד עכשיו?!"
לפי הקול זיהיתי שזה אורי
"אם אתה לא רוצה שאני יענה לך למה אתה מתקשר?"
"כדי לבדוק אם הלכת או שנשארת בבית"
"אהההה אוקיי עכשיו אתה. יודע אני אתקשר אלייך כשאני יקום טוף
נער?"
"אוקיי אם כבר נשאר בבית אז תישני, נדבר כשתקומי, ביי ילדונת"
"ביי מאמי" ועם כל הכבוד שרציתי להיות חמודה פשוט לא היה לי
כוח וניתקתי וישר נרדמתי שוב.
קמתי בערך בשעה 3 איזה מזליסטית אני קמתי בדיוק שעה לפני שאמא
צריכה לבוא, אז ארגנתי הכל כאילו כלום לא קרה.
כל היום חשבתי על אורי "איך לא שמתי לב שיש לי כזה אוצר מול
האף!" מלמלתי לעצמי "כזה איש מושלם!"
הרמתי טלפון לאורי ודיברנו איזה שעתיים! תמיד היה לנו על מה
לדבר
ויכולנו לדבר עוד שעות פשוט הוא היה צריך ללכת...
לא הפסקתי לחשוב עליו, לא יכולתי להאמין שאני מאוהבת בבנאדם
שאני מכירה כמה שנים ורק עכשיו התאהבתי בו!
הרמתי טלפון לאורי, וקבענו שניפגש בערב, הייתי חייבת לדבר
איתו! אני לא מסוג האנשים ששומרים הכל בבטן...
"אורי..." אמרתי לו כשישבנו במושבים באוטו, ומוזיקה ברקע.
"כן ילדונת?" ענה וחייך
הוא הביט לי ישר לעיניים כל כך רציתי שהעיניים יהיו שלי, ואיתי
לנצח! הייתי עכשיו מתחתנת איתו!
"אני.. לא ממש יודעת איך להגיד לך.. אבל.." הרגשתי שאני
מסמיקה
אורי שתק, הוא תמיד היה בחור שלא יקשה הוא יעשה הכל בכדי להקל
על הכל אז הוא שתק שאני ימשיך לדבר
"אמ... אוקיי מהתחלה תן לי להתחיל מהתחלה" חייכתי
"הבמה שלך" וחייך בחזרה
לקחתי נשימה עמוקה ו... הנה זה בא "זוכר שבילינו בערב ביחד?"
"ועוד איך, אי אפשר לשכוח.." וקרץ לי
"אני הפעם הייתי די רצינית.. לא נורא אני ימשיך.." לקחתי עוד
נשימה עמוקה.. והמשכתי "בקיצור.. שנינו יודעים מי יזם את
הנשיקה.. וזו אני. רק אז, אחרי הנשיקה הבנתי, שאחרי כל השנים
שאני מכירה אותך, שאני אוהבת אותך! ועל תנסה להגיד לי שזה לא
ככה.. ושזה הכל סתם קטע חולף.. אחרי הכל, הכרות של כמה שנים זה
לא יכולה להיות הידלקות תסכים איתי.. אני אוהבת אותך!"
אחרי שסיימתי את המשפט הבטתי לו לעיניים היה לו מבט חולמני
"האמת זה מחמיאה לי.." וחייך חיוך רחב
"אבל.. תיראי אני לא רוצה לפגוע בך.."
הדמעות התפרצו לבד.. לא רציתי לבכות! לא רציתי להראות חולשה!
אבל התפרצו והתחלתי לבכות...
"אני לא יודע מה לעשות.. תאמיני לי אני לא עובר עלייך כמו על
עוד סתם נערה, אבל מצד שני את יודעת שאני לא נכנס לקשר סתם
ככה.. אני נכנס לקשר רק כשאני בטוח"
"שוב 'הקשה להשגה' תיתן צ'אנס לקשר" אמרתי תוך כדי הבכי
"ואם זה לא ילך?! את יודעת מה יקרה? כל השנים של הידידות ילכו
לפח! לא חבל?"
"חבל.. אבל מי אמר שלא ילך?"
"תיראי לא הכל ורוד בחיים.. את יודעת את זה.. אני מסכים איתך
שיש קשרים שעובדים כמו שצריך, אבל הרבה פעמים קשרים נהרסים, לא
מסתדרים והכל.
מי אמר שאם עכשיו אנחנו ביחסים טובים אחר כך אנחנו לא נריב?
אין אחריות לזה.. מבינה? צריך לחשוב לפני שעושים עוד צעד
פזיז.. אני לא רוצה לגמור כמו חבר שלי, לא שאני אומר משהו רע
עלייך אבל אני רוצה את הבחורה שהלב שלי לא יוכל בלעדיה, וכדי
לדעת אם זו את.. אני צריך עוד זמן.. על תקשי עליי.."
חשבתי לרגע... כמה שהוא צודק!!!!
"אתה צודק.. אבל.. לפחות נוכל לפתח קשר? אני כל כך רוצה להיות
איתך.. שתחבק אותי.. שנהיה ביחד.."
"את מוכנה לקשר בלי התחייבות?"
"כן!"
"אבל אני לא מוכן ללכת רחוק, אז.. אני בכיף אצא איתך ממש בכיף
והכל ועם הזמן ניראה אם נחזיק מעמד בקשר ואם הכל ילך טוב מי
יודע אולי נהיה ביחד... אולי... אבל.. אנחנו בגדר ידידים
רייט?"
"רייט"
"ידעתי שתביני"
שארית הערב בילינו כמו ידידים ממש טובים וביקשתי נשיקת ניקור
קטנה וקיבלתי כל כך הייתי מאושרת!
כשחזרתי הביתה בכיתי... בכיתי על זה שבכל זאת אנחנו לא ביחד...
'בגדר חברים' כאב ליייייייי! למה?! למה לא הצלחתי?! הוא כל כך
שווה... אולי מרוב שהוא שווה הוא כל כך קשה להשגה..
הלוואי שיהיה לי מזל.. הלוואי שאני יצליח להשיג אותו.. הלוואי
שנהיה ביחד לעולמים! עכשיו אני אוהבת אותו יותר מתמיד! אוהבת
אותו כמו לא אהבתי אף פעם אף אחד! אבל הוא עדיין 'הקשה
להשגה'..