סתם לקום בבוקר לאותו סתם סתמי. מנסה להבין איפה ולמה, משפשף
עיניים, קולט קצת אור שמש והולך למקלחת. המים זורמים וזורמים
כאילו אין אלוהים, ויש כינרת. הורה ביולוגי, ובמקרה שהשני בבית
אז שניים, דפיקות על הדלת "אין מים במדינה הזאת. מתעורר מחלימה
קטנה, אתם בטח יודעים, זאת עם המבט המטומטם הזה לתוך כלום בזמן
הזלת ריר בלתי נשלטת. סוגר מהר את המים ומסתכל בשעה שחובטת בי,
איחרתי את ההסעה! מהר מסדר תיק, לוקח כסף ומשהו לאכול ורץ
לכיוון הכביש כשבראש עוברת מחשבה משאלתית, או משאלה מחשבתית
שאולי האוטובוס יעבור ולא יבחין בי, ימשיך לתוכי דרכי ממני...
הייתי רוצה גם להסתכל על זה מהצד לפעמים, אף פעם לא ראיתי
מישהו מת כך.
יושב באוטובוס, סתם בכסא הרגיל והסתמי ליד הדלת באמצע הכלי רכב
הזה, שאם היה רק מעט יותר גבוה יכולתי לראות בדרך את בית
הקברות מעט יותר טוב. בכלל, תמיד רציתי לעוף במכונית... אולי
שיעיפו את האוטובוס הזה? הוא גם ככה כבר מוזנח והנהג שלו שיכור
דרס כבר שני ילדים וקשישה... נסחפתי...
בכל אופן, יושב באוטובוס, לובש שחורים, אני בעצמי לא יודע למה
אני עושה את זה, אבל זה לא מזיק ואני לא יכול לראות את עצמי עם
משהו אחר כבר. הרגלים.
מנסה להיות עצוב, לא עובד. מנסה להיות שמח, לא מרגיש את זה.
יכול רק לצרוח ולשנוא את העולם. למה להאשים את העולם? מזה
העולם בכלל? לכל אחד יש עולם משלו? אולי... אבל לא טוב לי ולא
רע, אולי מטאור פגע לי בעולם? איזה מטאור? מזה מטאור? מזה
עולם? אני מרגיש לפעמים דיז'וו. יורד מהאוטובוס ונכנס דרך שערי
מחנה ריכוז "דרור". עאלק דרור! איזה דוד גיבור קורא לבי"ס
דרור? מזה דרור? חופש? האומנם?.. אולי זה סוג של כלא? אולי זה
החיים? אולי זה מוות? מזה חיים? מזה מוות? יופי? מזה? מי אני
בכלל? מה אני?
שאלה גוררת שאלה, מידע גורר מידע, משמעות גוררת משמעות, והכל
בסוף מוביל למחיקה כלשהי, לחוסר משמעות. עומס יתר של שאלות,
עומס יתר של ידע (האומנם ידע?), עומס יתר של משמעות (ושוב,
האומנם משמעות?), עומס יתר של עומסי יתר... עומס יתר של הרבה
מעוד כלום (האומנם כלום? או שמע הרבה מאוד של בלתי נראה, מזה
בלתי נראה?).
לכל משמעות יש שאלה, לא לכל שאלה יש משמעות, לכל שאלה יש מידע,
האומנם?אולי אין, מזה מידע? מזה ידע?
מגיע הביתה, סתם יושב על משהו כל כך סתמי שאין צורך להזכירו
אפילו. מחסור בודאות, מחשבות על טירוף ושגעון. איבוד שליטה
עצמית? או אולי סתם נתינה למחשבות להשתלט? חוסר ודאות... מדבר
עם עצמי בתוך ראשי. האם זה לא נורמלי? הוא שאולי ככה אנשים
חושבים? הזיות, חוסר פרופורציות... הולך לשירותים. מה צופן לי
העתיד? האם יש גורל? מי קובע אותו? האם אלוהים קיים? ואם כן אז
הוא שונא אותי, אחרת מדוע לא נענה למשאלתי הנ"ל? אולי אין לו
שליטה על החיים? אולי הוא לא כזה דיקטטור נאצי אלא דמוקרט נהור
שמסוגל רק לתת חיים? מזה דמוקרטיה? מזה דיקטטורה? מזה חיים?..
לישון, אני הולך לישון. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.