הלכתי ברחוב, הלכתי כמו כל אדם רגיל. אין לי הליכה משונה או
מיוחדת, אין בה שום דבר בולט, סתם הליכה. לא עקומה וגם לא ישרה
מדי, לא ראותנית וגם לא פשוטה מדי, הליכה. גם לא עשיתי משהו
יוצא דופן תוך כדי ההליכה, לא אכלתי, לא קראתי עיתון, סתם
חשבתי על הערב, מה אני אכין לארוחת ערב. זאת גם לא ארוחת ערב
מיוחדת, לא בא אליי איזה אורח מיוחד, סתם, ארוחה, אני ועצמי,
כמו כל ארוחות הערב האחרות.
אז כמו שהתחלתי לספר, לא היה בי שום דבר מיוחד באותו הרגע
ולמרות זאת הוא החליט לבחור דווקא בי. אני בקושי זוכר איך זה
התחיל אבל מה שאני כן זוכר זה שמצאתי את עצמי יושב אצלו בבית
ומדבר איתו על מלאכים. איך הגענו לנושא הזה אני גם לא זוכר אבל
אני כן זוכר שהוא ניסה לכוון אותי לאינשהו בשיחתנו. כיוון
שהבנתי את זה זרמתי איתו, מה יש לי להפסיד ואז זה קרה. הוא
הציע לי הצעה שאי אפשר לסרב לה ועדיין לא הבנתי למה אני, הוא
הציע לי להיות מלאך. "להיות מלאך? מה הפירוש?" שאלתי בתמיהה,
"עם כנפים והכל?" מה לעשות, זאת התמונה שעלתה בראשי לשמע המילה
'מלאך'."כן, כן, עם כל מה שתרצה, מלאך אמיתי" נשמע לי קצת תמוה
כל הסיפור, למה שמישהו יציע לי להיות מלאך "איך? למה? אני לא
מבין..." הייתה חייב למצוא דרך להבין את ההצעה לפני שאני
מסרב... או מסכים. "זה פשוט, כל מה שאתה צריך לעשות זה לחתום
על זה" הוא הוציא מהתיק שלו, תיק מוזר כזה שהייתי בטוח שלא היה
שם קודם, חוזה ארוך. "אל תקרא הכל, מה שאתה צריך לדעת זה שיש
חוק אחד ואם תעבור עליו, נשמתך לגיהנום לנצח נצחים" נשמע כמו
סיפור מהסרטים. "אתה הופך למלאך, אתה יכול הכל, אתה יכול לשנות
צורה, לעוף, ה-כ-ל, כל מה שעולה בדעתך שמלאך יכול לעשות, הדבר
היחיד שאתה לא יכול הוא... " הוא עצר, השתעל, והתקדם לעבר
המטבח שם הוא לגם כוס מים צוננת. "אבל זאת הזדמנות של פעם
בחיים, תקח או תעזוב - ועלייך להחליט עכשיו" הוא איים, עם כל
המהומה שהחנק יצר שכחתי לגמרי מהאיסור. לא ידעתי מה לעשות, כמו
קטע מהסרטים, לפי מה שאני זוכר בכל הסרטים שראיתי היה סוף
טוב.

יום ראשון, שעה 8:30, השעון המעורר מעיר אותי בקול ציפצוף
מאיים. אין לי כוח לעוד יום.
קמתי מהמיטה לאט לאט, מנסה להזכר מה קרה אתמול ואיך הגעתי
בחזרה הביתה אחרי יום העבודה מה שכמובן לא חוזר אליי. אני חושב
מה לאכול, אני רוצה חביתה עם קותלי חזיר, אני רוצה קפה, אני
רוצה... פתאום אני מגיע למטבח וראשי מתנקה ממחשבות כאשר רוח
התפעלות משתלטת על כל המקום. השולחן היה ערוך ונקי ומול הצלחת
הייתה מונחת מחבת עם מחסה. כוס הקפה הייתה מלאה, בדיוק כמו
שאני אוהב ובמחבת חביתה ובה גושי קותלי חזיר מטוגנים. ישבתי
לאכול. אם יש אוכל אוכלים. מיד אחר כך נכנסתי להתקלח ואיזה פלא
המים היו חמים, אני חושב שמאז שקיבלתי את העבודה החדשה והתחלתי
להתקלח בבוקר אף פעם לא התקלחתי במים חמים. עוד נס אני מניח.
ברגע שהתחלתי להתלבש וגיליתי שמצאתי את עניבת המזל שלי שנאבדה
לי לפני שנה בכנס מחזור בחו"ל התחלתי להזכר במה שקרה אתמול
בלילה, התחלתי להבין. מכרתי את נשמתי לאדם זר. פאניקה.
אם כבר מכרתי את הנשמה שלי לפחות שמשהו טוב יצא מזה, החלטתי
לנסות את זה קצת כיוונתי את האצבע שלי לקופסא הריקה שעל השולחן
וכשפתחתי אותה היא הייתה מלאה בשוקולד. זה כל ההוכחות שהייתי
צריך, אני מלאך.
יצאתי לרחוב, לגמרי שכחתי מהעבודה שהייתי אמור להגיע אליה לפני
רבע שעה בערך, והחלטתי שאני אהיה מלאך טוב. חיפשתי למי אני
יכול לעזור, בערך בסביבות עשר בלילה התחלתי להתייאש, חוץ
מלהפוך חתול משחור ללבן - שזהוי הרי עזרה גדולה, לא עשיתי עוד
שום מעשה טוב אמיתי. התחלתי להתקדם לעבר הבית כששמעתי אישה
קוראת לעזרה, מיד התעופפתי לעבר האיזור וראיתי מישהי צעירה
ויפה זרוקה על הריצפה. הרמתי אותה והיא ספרה לי שגנבו לה את
התיק אחת ושתיים עפתי לכיוון אליו היא הצביעה כששאלתי לאן נמלט
הגנב והחזרתי לה את התיק.
הרגשתי טוב, מסופק, מעולם לא הרגשתי ככה. מאותו יום לא הפסקתי
לחפש אנשים שזקוקים לעזרה ואחרי יומיים כשהבנתי שהעיר שלי קטנה
מדי ושאין לי למי לעזור כאן ארזתי מזוודה קטנה ונסעתי, החלטתי
לנסוע ברכבת כי לא רציתי לגלות את עצמי ברבים.
לא ידעתי לאן אני נוסע, קניתי את הכרטיס שהמוכר הציע לי לקנות.
כשירדתי מהרכבת ראיתי מלון בדיוק מול התחנה ובמקרה נשאר במלון
חדר אחד לאיש אחד, אני מתחיל לאהוב את העבודה החדשה שלי.
נכנסתי לחדר ומעייפות נרדמתי עם בגדים על הספה.

ביום למחרת התחלתי לעשות סיורים בעיר, הצלחתי להציל שני נערים
מתאונת דרכים קטלנית ועוד זקן אחד שכמעט ונדרס. אפשר לומר שזה
היה יום מוצלח. הרגשתי טוב, הרי עזרתי לאנשים אבל משהו היה
חסר, הרגשתי טוב מדי, אני יכול לעשות הכל לעזאעזל. למה לא
הרגתי מישהו, המחשבה הזו, אסורה ככל שתהיה, לא יצאה לי מהראש.
יום למחרת נסעתי צפונה יותר, הרבה יותר והצלחתי בדרך לעצור שתי
רכבות מלהתנגש כשהצלתי את אחד הנהגים מחנק. הרגשתי מסופק פחות
מתמיד. וכך במשך חודשים על גבי חודשים הצלתי אנשים מטביעה
ביגון, התאבדות ספרותית ומיני סופים קיצוניים אחרים זה לא עזר.
אז התחלתי לגלות את הסוד האמיתי שמאחורי הכל.  הרגשתי כמו מלך,
יותר מזה הרגשתי כמו אלוהים, לא, יותר מזה, הרגשתי כאילו אני
סופר והספר שאני כותב עכשיו הוא ספר החיים. שלטתי על החיים
והמוות, אדם רע, הלך למותו ואילו אלו המגיע להם נתנה להם
הזדמנות שנייה. מיד מצאתי את עצמי לא בהכרח מה שרציתי להיות,
אלא טוב יותר, הייתי שולט, אנשים שחטאו באו אליי והתרפסו ממני,
התחננו אל חייהם, וכשהייתי רחום ויתרתי, חיי אדם היו תלוים אך
ורק בי, הרגשתי שאני עליון.
בטיוליי ברחבי העולם נתקלתי באישה, יפהפיה כאין כמוה, היא
הייתה מסוגי, הראשונה והאחרונה שאי פעם שפגשתי.
היא הייתה גבוהה, שערה אדום ועייני ירוקות, ירוק מסנוור. משהו
חזק היה בנינו, לא עזבנו אחד את השני, לא יכולנו לעזוב אחד את
השני. הצלנו והרגנו ביחד, טילנו ביחד, חווינו ביחד, הכל ביחד.

אם אתה אדם רגיל בטח אתה חושב שהתאהבנו, שחשתי אהבה קיצונית
כלפיה, לא, אני הערצתי אותה, פחדתי לאהוב.
אני לא יודע אם זה כי זכרתי את האיסור הלא נודע שהברנש מהרחוב
שכח לספר לי מה הוא או בגלל שאני סתם פחדן.
משהו רמז לי שיש קשר בין הדברים אז נזהרתי.
אני בטח אדם חזק אחרת אני לא יודע איך הצלחתי לעבור את הזמנים
האלו, בהם הינו יחד, בהם היא ישבה עליי, איתי ולא להתאהב בה.

בוקר אחד התעוררתי לקולה המזמר, הרגשתי שזה הבוקר, היא התקלחה.
אני לא יודע למה אבל התפשטתי ונכנסתי לאמבטיה. כמין אינסטינק
שכזה. נעמדתי מולה וכך, מצאנו עצמנו בוחנים האחד את השני,
ערומים.
כאלו הלא יודעים מעצורים התחלנו להתנשק והמשכנו... עשינו אהבה,
על ריצפת האמבטיה. היא נגעה בי ואני נגעתי בה, הרגשתי משהו
מיוחד, כאילו משהו יוצא ממני, הרגשתי שזה מגיע, ופתאום, בדיוק
ברגע - אור לבן סובב אותי. התהלכתי מנסה לברר מה קרה, איפה
אני. חשבתי שהתאהבתי בה, מאוחר מדי, נשמתי כבר לא תיהיה שלי
לעולם.

הדבר הראשון שאני זוכר הוא אותיי, על הר גבוה מכל הר שאי פעם
דמיינתם לעצמכם, מכל הר שקיים על כדור הארץ, עומד, בגלימה
ושרביט אדומים, ומולי מאות, לא אלפים, לא מליונים של אנשים
וכולם משתחווים לרגליי, משתחווים לי. אסור היה לה להתאהב בי.

נשמתה נשלחה לאבדון ואילו אני, אני מושל השאול.