"פססס" לחשתי בשקט לכיוון של אוסנת "פסססס, אוסנת"
היא הסתובבה "מה?" לחשה לי בחזרה
"מה את עושה בשישי?" לחשתי
"לא ממש תכננתי משהו, מה איתך?" לחשה לי בחזרה
ואז המורה לספרות עברה לידנו אז אוסנת הסתובבה והתיישבה רגיל
"נדבר בהפסקה" לחשה לי מבעד לכתף
לא ידעתי מה לעשות כל השיעור היה כל כך משעמם!!!! וכשביקשתי
לצאת לשתות, אז כל הבית ספר היה ריק!!!! ר-י-ק! כאילו שידעו
מראש שאני אצא ואז כולם נכנסו לכיתות לעשות לי דווקא! כדי שאני
אשתעמם!!! חזרתי בעצבים לכיתה וחיכיתי שיהיה הצלצול הזה! שיבוא
כבר! כל דקה עברה כל כך לאט לא היה לי מה לעשות עם עצמי! ואז
צלצל הפעמון!!! סוף סוף!!!! יצאנו אני ואוסנת החוצה והלכנו
לשבת בשמש. להתחמם טיפה לא יזיק... ולאט לאט באו עוד אנשים
והצטרפו לשבת איתנו.
"נו אז למי כבר יש תוכניות לשישי?" שאלה נועה
"אתם מודעים לעובדה שזה שישי ה13 כן?" אמרה יפעת הממושקפת
והסמיקה טיפה
"עזבייייייי זה כל הרעיון שמפחידדד" דודי אמר בטון מפחיד "בו!"
הבהיל את יפעת וכולם צחקו
"טוב אני לא יודעת מה איתכם אבל אני רוצה לעשות משהו מטורף!
משהו משוגע! אתם יודעים שיהיה מובדל משאר ימי שישי. אחרי הכל
זה שיש ה13 פעם בשנה מן יום פחד כזה" אמרתי עם חיוך ענק
תמיד התלהבתי מהשטויות האלה ותמיד אהבתי דברים מפחידים זה כמו
הרפתקה ואני.... אני הרפתקנית מלידה!
כולם תמיד היו נלהבים מהרעיונות שלי כי היו לי רעיונות מוזרים
כאלה ודורשים סיכון וזה מה שכולם אוהבים!
"טוב בואו נעשה משהו... אמ..." התחלתי לחשוב
"דיי בלי רעיונות נוספים שלך!!!! מאוס ולעוס תגידי את לא יודעת
שביום שישי ה13 תמיד מישהו נרצח?! תמיד קורא איזה אסון?!" אמרה
יפעת
"אוווווווו אני רועד ומשקשק מפחד" אמר אלון
"טוב את לא רוצה תישארי בבית! מי שפוחד יבואו אחריו! ומי שלא
ילך איתי אחרי מישהו שפוחד! גם אנחנו יכולים להפחיד" אמרתי
פתאום השתררה דממה
"ואללה חתיכת רעיון!" קפץ רועי
"טוב יודעים מה אתם צריכים?! אתם צריכים רופא! מכל החרטה הזה
לא יוצאים בשלום! אני מחוץ לרעיונות שלכם להת'" אמרה יפעת קמה
והלכה
"עזבו אותה מפונקת זאתי אחוש!" אמר רועי בעצבים "טוב אז בואו
נחשוב על מה עושים בשישי"
"הרעיון של להפחיד היה בצחוק" אמרתי
"למה בצחוק?! יש לך תוכניות אחרות!? או רעיון אחר?! אנשים
אחרים עושים חיים ומה אני עז תגידי לי?!"
"טוב אז צריך תיכנון וצריך קורבן" אמרתי בציניות אבל רועי...
רועי לא היה ציני בכלל הוא היה רציני מאוד אבל כולנו חשבנו שזה
עוד משחק או הצגה של רועי
"טוב אני לא פה ביי" וכאלה תגובות היו עד שנשארנו אני רועי
אלון אוסנת גילה ודרור
"טוב אני בפנים אם אני מקבל זיון חינם נמאס להוציא כסף על
זונות כל הזמן" אמר דרור
"ואללה אני בפנים אבל שמעווו לא מתאים אני בתול אז מי תגאל
אותי מיסורי?" אמר אלון
כולם ידעו שאלון מזיין בקצב שאין לאף אחד אחר כמעט אבל אף פעם
לא הספיק לו! מסכנה תהיה חברה שלו
"טוב תבואו אליי היום ונעשה תוכנית" אמר רועי והיה צלצול
להיכנס לכיתות אז התפזרנו
בערב נפגשתי עם אוסנת "את יודעת רועי ניראה רציני" אמרה לי
"מה פתאום!!!! הוא עושה הצגה" אמרתי לה
"בטוחה?" אוסנת עצרה אותי החזיקה לי את היד והביטה לי בעיניים
היא הייתה טיפה מבוהלת מכל העניין הזה
"אני חושבת שכן" עניתי לה "בואי נמשיך ללכת"
כשהגענו לרועי הוא הושיב אותנו בחדר והלך להביא לנו שתייה
ואוכל
כשכולם הגיעו הוא סגר את דלת החדר והתחיל בנאום שלו
"אוקיי חשבתי על זה" התחיל רועי "נלך ליער נעשה מה שבראש שלנו
ואחר כך נחפש קורבנות" וחייך חיוך מרושע
"טוב אני רואה אתה רציני" אמרה אוסנת שוב עם הבעה מבוהלת
"מה חשבת?!" שאל רועי והתיישב ליד אוסנת
"או שאת הקורבן או שאת מוצאת קורבן מבינה?" אמר רועי
"לא" ענתה "אני לא מבינה! למה להיות רשעים?!" וכולם הקשיבו
לשיחה שלהם
"טוב אין לי עצבים להסביר לה" רועי קם "מי שרוצה יבוא! מי שלא
- לא! נקודה"
למחרת בבוקר כל השישייה דיברה בכל ההפסקות היינו כל כך עסוקים
בכל העניין הזה וכל הפסקה יצאנו החוצה בשביל מה? בשביל לדבר על
שישי... ועל מה שנעשה...
וככה עד יום שישי עצמו. בבית ספר היינו מתוחים והכל ובקושי
דיברנו כל היום, קבענו להיפגש בערב שוב ליד הבית של רועי כי לו
יש את האוטו והוא יסיע אותנו לאיזה יער שאמר ש'יש שם חתיכת
יופי! חיים שם' והסכמנו
בשישי בערב חיכינו לכולם וכשכולם הגיעו רועי הביט בנו וצעק
"טוב חבר'ה נוסעים לעשות חיים!!!!!!" נכנס לאוטו והתניע
כולם צעקו שמחו והיו מבסוטים מהחיים
בדרך לשם שרנו שירים מחינו כפיים והיה די נחמד
כשהגענו למקום הדבר הראשון שאוסנת צעקה היה "איכסססס ואם יש פה
ג'וקים?!"
"תירגעי אין שום ג'וקים יש פה רק כמה חרמנים" אמר רועי וקרץ
יצאנו והתיישבנו על השמיכה ששמנו על הקרקע. רועי הביא עשבים
שאוסנת אמרה שזה גראס ושזה עושה טוב, אחר כך הביא נרגילה
סיגריות וחטיפים וכולם ישבו במעגל.
"טוב יאללה בואו נתחיל עם המסורת של הלילות המפחידים" אמר
רועי
"איזו מסורת?" שאלה אוסנת
"סיפורי לילה מפחידים!!!!" אמר אלון בקול מפחיד
"טוב יאללה מי רוצה להתחיל?" שאל דרור
"אני! יש לי אחלה סיפור" אמר רועי
"בואו תתקרבו אליי" התקרבנו
"יותר קרוב" התקרבנו עוד יותר
"טוב אז ככה... זה סיפור על ילד אחד, שאהב לפחד. אהב ללכת לבד
ביערות והכל. לילה אחד הוא התעורר מהמיטה כששמע יללת זאב ליד
הבית.. הוא הביט בחלון..." רועי התחיל לצחוק "איזה פרצופים
רציניים יש לכם! אלוהים! אתם חייבים לראות ת'צמכם במראה או
מצלמה העיקר משהו! איזה פרצופים איי איי!!!!" רועי התגלגל
מצחוק
"יאללה לך תזדיין! אתה יודע רק להרוס!" אמר אלון בעצבים
"עזוב אחי גם ככה נבהלו" אמר רועי ושוב התגלגל מצחוק
רועי לקח את העשב שהביא והתחיל לפורר אותו, אחרי זה לקח סיגריה
הוציא את כל הטבק ערבב טיפה מהטבק עם העשב ומילא את הסיגריה
הריקה או יותר נכון את הנייר של הסיגריה.
"חרטתן מה אתה עושה?!" צעק עליו אלון כשראה את רועי במלאכתו
"מערבב את הגראס טיפה עם הטבק" ענה לו רועי
"יא הורס! בונא אפילו את זה אתה חייב להרוס?!" צעק עליו אלון
שוב פעם
"לא שמע יש פה אנשי 'פעם ראשונה' אני לא יכול לתת מנה חזקה
לראשונים מבין? אז פעם ראשונה כזה ופעם הבאה יהיה משהו לא
מהעולם הזה סמוך עליי אחי" אמר רועי ברוגע
"טוב נו מה שתגיד, על תתייחס להתפרצות שלי" אמר אלון והלך לשבת
ליד אוסנת
ישבנו שוב בצורת מעגל ורועי הצית את 'הסיגריה'
הם העבירו מאחד לשני, כל אחד לקח שאכטה והעביר ליושב מימינו
כשהגיע תורי קצת חששתי אבל אמרתי יום אחד, פעם אחת, מותר!
לקחתי אותה ליד ולקחתי שאכטה
השתעלתי חבל על הזמן והתחלתי להרגיש את הראש שלי שנהיה כבד
יותר ויותר מרגע לרגע ואת הרגלים שגם התחילו להיות כבדות כל מה
שרציתי באותו רגע היה לישון על איזה שמיכת פוך ולא איכפת לי מה
קורה מסביב
אבל אחרי הסיבוב השלישי כבר התחלתי להתרגל לכובד וההרגשה
התחילה להיות ממש טובה הרגשתי בעננים ממש כאילו שכל העולם שייך
לי ויש לי את כל הזמן שבעולם
כשנגמר החומר החלטנו להיות בזוגות
התפזרנו וכל אחד הלך לפינה עם מישהו
אני הלכתי עם רועי לצד אוסנת הלכה עם אלון וגילה נשארה לשבת עם
דרור איפה שהיינו בהתחלה
"אז מה את אומרת? רוצה להמשיך ליהנות?" שאל רועי כשהיינו בצד
"כן... מה אתה יכול להציע לי?" הסתכלי בו במבט מסומם והוא
צירפת אותי וזה התגלגל הלאה.. הוא הוריד לי את החולצה ולאחר
מכן את שארית הבגדים ובקיצור אני והוא שכבנו. כל הקטע שזה היה
יער לא הפריע שמנו את הבגדים שלנו מתחת והוא איכשהו גם היה לו
קונדום בכיס.. אם לא היה לו הייתי יכולה לחשוב על לא לשכב איתו
אבל מצב כזה שהכל יש לך למה לא!? אני לא הייתי הראשונה שלו וגם
הוא לא היה הראשון שלי אבל בכל זאת זה היה נהדר, ועוד ביום
שישי ה13!
כשחזרנו לאיפה שהיינו שמענו קולות מהכיוון של אוסנת ואלון...
כנראה שהם בדיוק איפה שאני ורועי היינו... נהנים... "שומעת איך
הם נהנים?! אם יבוא לך שוב רק תודיעי לי ואני פה" אמר רועי
וקרץ
גילה ודרור חיכו לנו על השטיח יושבים ומספרים סיפורים קצרים
כאלה אחד לשני
"נו אז מה יא נזירים? לכו תהנו קצת או אם בא לכם תהנו פה
ואנחנו מה קוראים אותו 'נעשה תצפית'" וחייך
"זה בסדר נסתדר גם ככה" אמרה גילה
"אחי עזוב אותך הם לא רוצים. שישארו ילדים טובים ירושלים"
שמענו את אלון מדבר וראינו שהוא ואוסנת מתקרבים לכיוון שלנו
"ואללה צודק אחי" אמר רועי "בתולים הייתם! בתולים תישארו!"
ישבנו וכבר התחיל לשעמם לאללה
"טוב יאללה מה אנחנו כמו חבורת זקנים!?" אמר רועי בעצבים "אחי
יש בירה באוטו?" הוא שאל את אלון
"ואללה אולי" אמר "לך תבדוק ואם יש תביא לכולם"
"מצאתם סנג'ר אהההה אבל בהתחשב לסיטואציה אני מסכים" אמר רועי
"לבוא איתך?" שאלתי
"לא מה אני בחורה שאני צריך ליווי?"
"טוב לך יא בדדניק" אמרתי
רועי התחיל לצחוק ושלח לי נשיקה באוויר
חיכינו... וחיכינו... וחיכינו... וחיכינו... איפה רועי?! שיביא
כבר את הבירות! לאלון כבר לא היה סבלנות "טוב סעמק אני הולך
לבדוק מה יש לו שם! ניראה לי מצא תמונה שווה התחיל לעשות ביד
זה חתיכת טמבל! חכו אני בא לא לזוז מפה שמעתם?!"
"כן כן נחכה לך פה" אמרתי
"אוסנת שמעת? דרור? גילה?"
"כןןןןןן שמענו! לך תביא כבר ת'בירות!" צעקתי לו
"טוב אני לא רצוי אז אני הולך" אמר אלון בציניות וכולם צחקנו
אלון הלך לכיוון האוטו ולאחר כמה שניות נשמעה צעקה
"רועיייייייייייייייי! לאאאאאאאאאאאא!" צעק אלון חזק
נבהלנו כששמענו את הצעקה אז ארבעתנו קמנו ורצנו לכיוון האוטו
של רועי "מה קרה?!?!?" שאלנו את אלון כשהגענו
"את לא רוצה לדעת... לכו מפה... לכו!" אמר אלון והחזיק את הדלת
של האוטו נעולה
כשאוסנת רצתה לפתוח אותה אלון דחף אותה "מה יש לך?!" שאלה
אותו
"אסור להתקרב לפה" אמר
דרור תפס את אלון ואנחנו פתחנו את הדלת וכשהצצנו בפנים הבנו
למה אלון לא נתן לנו לראות זה.. אוסנת ישר הקיא וראינו על
הרצפה כתמים אדומים, כתמי דם.
רועי היה מונח על המושב האחורי, כשהצוואר שלו חתוך, והדם לאט
לאט יוצא.. הפה שלו היה פתוח והיה מונח סכין על רצפת המכונית
ליד המושב האחורי.
אלון סגר את העיניים וכשפתח אותן ראינו שהוא התחיל לבכות..
העיניים שלו היו אדומות. בחיים לא ראיתי אותו בוכה! בעצם אף
אחד לא ראה אותו בוכה! התקרבתי אל רועי.. "צריך לבדוק אם הוא
עדיין חי" הסתובבתי והסתכלתי על כולם
"אני לא יודע איך לבדוק" אמר אלון בקול רועד
"את יודעת נידמה לי" תקעתי מבט באוסנת
"אני לא מתקרבת אליו!" צעקה אוסנת אלון חיבק אותה ואמר "זה
עניין חיים או מוות אם רועי חשוב לך בבקשה בדקי אם הוא חיי,
ואם הוא לא חשוב לך בדקי לפחות בשבילי! בבקשה!" וזו גם הפעם
הראשונה שאני שומעת מאלון את המילה בבקשה... כל הערב הזה
מוזר!
"ניראה לי רועי זה הבנאדם הכי חשוב לך בחיים האלה!" אמרה אוסנת
בעצבים הורידה את הידיים של אלון ממנה והתקרבה לאוטו
"הוא לא נושם" אמרה אוסנת אחרי שבדקה לו דופק "הוא מת" ואז
הקיאה שוב
"לאאאאאאאאא" צעק אלון ונפל על הברכיים
"זה עוד כלום" שמענו קול מאיפה שהו "זה הסוף שלכם!" כולנו
נבהלנו זה היה מצב די מפחיד! אוסנת נצמדה לאוטו ואני נצמדתי
לאוסנת אלון הרים את הראש מהרצפה וצעק "מי זה?!" הוא קם והביט
סביבנו ודרור נעמד לידו
"אני מלאך המוות" ענה הקול
"אני מוצא אותך אני שוחט אותך! אתה שומע אותי?!" צעק אלון
בעצבים "אתה לא יוצא מזה חיי! אתה תמות ואני יעשה לך את המוות
איטי ככה שתוכל לסבול על כל טיפת דם של רועי ועל כל נגיעה
במישהו מכאן! אני אפרק את האמא של הצורה שלך!" הקול התחיל
לצחוק ושמענו שהוא נחלש בהדרגה
"בן זונה!" צעק אלון
"ניראה לי שהוא נכנס לעומק היער..." אמר דרור
"נו בטח שליער אין עוד כיוון אחר!" אמר אלון "טוב אני לא יודע
מה איתכם אבל אני הולך לכסח לו ת'צורה! אני מוצא ת'בן זונה
שאחראי למוות של רועי!"
"אתה שפוי?!" צעקה אוסנת
היא התקרבה לדלת של המושב האחורי הזיזה אותי טיפה ועשתה תנועה
של היד לכיוון המושב "תיראה את זה! תביט ברועי! ותביט בו היטב!
ועכשיו תחשוב אם יש לך סיכוי נגד מטורף שהרג אותו כשאין לך לא
סכין לא אקדח לא כלום!" אמרה אוסנת בצעקות
"זה הכבוד שאת חולקת לרועי?! איפה טיפה הבושה שלך!? אם היית את
מונחת שם מה ניראה לך הוא לא היה מוצא ת'אחראי לזה?! אה?! אני
חושב שאת פשוט תינוקת שעדיין מפחדת משישי ה13" אלון הביט לה
בעיניים
"יודע מה?! אתה צודק! אני פוחדת מהיום הזה! פ-ו-ח-ד-ת יודע
למה!? תיראה מה קרה לנו 'האנשים שלא פוחדים' תיראה! עברו
שעתיים בערך סך הכל שעתיים וכבר איבדנו אחד משלנו! חסר לך!?
תגיד לי זה לא מספק בשביל לקחת ת'דברים ולטוס מפה!? אתה רוצה
לגמור כמוהו!? זה מה שאתה רוצה?!" צעקה אוסנת
"יודעת מה עשי מה שבראש שלך מצידי את יכולה לקחת ת'אוטו ולטוס
מפה!" צעק אלון וראיתי שאוסנת נעלבה מזה
"טוב זה לא הזמן הכי מתאים להתחיל לריב עכשיו אתם יודעים"
אמרתי
"טוב סעו אני כבר יחזור בבוקר" אמר אלון
אוסנת הלכה למושב הנהג "אין מפתחות!" צעקה "אנחנו לכודים
פה!!!"
"כנראה שאחרי הכל תצטרכי לבוא איתי כי פה עוד יותר מסוכן הרי
פה מת רועי זוכרת?" אמר אלון
"טוב יאללה אין מפתחות אז הולכים לחפש אחרי האשם" אמרתי וכולם
בלית ברירה היו צריכים להסכים בין אם רצו או לא
נכנסנו ליער ונעמדנו במקום בו היינו בהתחלה עוד כשרק הגענו
"טוב אז בואו נעשה סיבוב קטן וניראה אולי יש פה איזה בקתה או
משהו דומה לזה" אמר אלון
והוא התחיל ללכת לכיוון הפוך מזה שבו היה האוטו
"דיי אני לא מוכנה ללכת אל המוות!" צעקה אוסנת "אני בעד לחיות!
לא למות!" והיא החלה לרוץ לכיוון האוטו שלפתע שמענו צעקה מהפה
של אוסנת
רצנו גם לכיוון שלה וראינו שאוסנת בעצם הקורבן השני בכל הסיפור
הזה.. אוסנת סיימה את חייה בדומה לשל רועי... הצוואר שלה היה
חתוך והיה מונח סכין ליד רגליה.
"טוב אני הולך להביא ת'סכין מהאוטו ואתם קחו את זה" אמר אלון
"לא! חכה אנחנו מצטרפים" אמר דרור "לא נתפזר שלא נאבד עוד
מישהו"
"טוב יאללה בואו" אמר אלון
"תגידו רגע איפה גילה?!" שמתי לב שהיא לא איתנו... "אולי חטפו
אותה?!" שאלתי
"באמת איפה היא?!" שאל דרור בדאגה
"חטפו אותהההה" צעקתי
"איזה חטפו ואיזה בטיח?! ניראה לי היא אחראית לזה. היא נעלמה
בול כשכל הבלגאן התחיל" אמר אלון
"גילה?! גילה אחראית לזה?!" שאל דרור בקול של חוסר אימון "היא
לא הרגה זבוב אתה רוצה שתהרוג 2 חברים שלה?!"
"אוי יכול להיות היו לה מניעים נו באמת על תהיה תמים זה שאתה
מאוהב בה עד מעל הראש לא אומר שאתה אמור להגן עלייה אתה יודע"
אמר אלון ודרור לא הגיב הוא פשוט שתק
"טוב מה אתם רבים?! מצאתם זמן טוב באמת! יאללה בואו לאוטו ניקח
ת'סכין השני" אמרתי ובדרך הרמתי את זה שהיה ליד הרגליים של
אוסנת
התחלתי ללכת לכיוון האוטו ושמעתי את דרור ואלון צועדים אחריי.
"אני לא מאמין שגילה מסוגלת לכל זה" מלמל דרור בדרך
"אז כדאי מאוד שתתחיל להאמין לזה אחי" אמר אלון ושם את ידו על
הכתף של דרור
כשהגענו לאוטו ופתחנו ת'דלת גילינו... גילינו שרועי כבר לא שם!
לא היה דם! כלום!
"ניראה לי מישהו פה עושה עלינו עבודה בעיניים! סעמק עובדים
עלינו! או שעובדים עלינו או שרועי עשה הצגה והוא הרג את
אוסנת!" אמר אלון
"אתה לא יכול להתחיל להאשים כל אחד עכשיו!" צעקתי
"עכשיו את מתחילה להגן על רועי?! יופי לך ואם עכשיו הוא יכניס
לך סכין בגב אז עדיין תגני עליו!?" צעק אלון
התכופפתי לחפש את הסכין אבל לא מצאתי אותו
"אני חושבת שהרוצח מנקה עקבות.. והוא לקח את הסכין שזה אומר
שהוא לא נותן לנו הרבה נשק ליד" אמרתי
"הופה ילדה חכמה!" אמר דרור
"טוב יאללה נכנסים ליער אבל תהיו צמודים לתחת האחד של השני"
אמר אלון "ודרור על תפתח פנטזיות!" אמר אלון וקרץ לדרור
זה הצחיק אותנו, והיינו זקוקים לזה כי היינו ממש מבוהלים
ואפילו אלון שלא הודה בזה היה מבוהל
"טוב אנחנו לא מתקדמים! שוב הגענו למקום ההתחלה!" אמרתי
כשהגענו לחור הזה שממנו הכל התחיל!
"נו גברת את מרוצה?!" צעק לי דרור פתאום
"מה?" שאלתי אותו בבהלה
"את מרוצה מכל מה שקורה?! מרוצה?! הרי זה היה רעיון שלך לעשות
משהו משוגע היום!!! אז תתחילי ליהנות מכל רגע!" צעק דרור
ופתאום משום מקום ראינו את גילה היא החזיקה רמקול ביד, ואקדח.
היה לה סכין בכיס.
"גילה??????" לא האמנתי למה שעיניי ראו
"אכן כן" חייכה אליי
"נו מתוקה שלי איך הערב שלך!? נהנת עד כה?" שאלה אותי עם חיוך
ממזרי
"זה לא מצחיק!!!!!!" צעקתי והתחלתי לבכות "חשבתי את אחת משלנו!
למה תגידי לי למה הרגת את רועי!? למה את אוסנת?! למההה?" צעקתי
תוך כדי בכי
"שמעי... מאז ומתמיד לא סבלתי אותו גם ככה. ואוסנת עצבנה אותי
היא לקחה ממני את אלון" והביטה באלון "כן כן אל תסתכל עליי
כאילו נפלתי משמיים! אל תגיד שלא שמת לב שאני רוצה אותך" היא
התקרבה אליו
"ה.. האמת..ש... ממש לא הבחנתי..." אלון התחיל לגמגם
"תגידי את השתגעת!? הוא יעבוד עלייך ואז את תמותי!" צעק דרור
"בואי נגמור עם זה ונלך לבית יש לי מיטה פנויה עכשיו זוכרת מה
סיכמנו?"
"זוכרת אבל עכשיו אני מתחילה להתחרט" אמרה גילה
"מה זה?!" צעק דרור
"מה ששמעת" ענה לו גילה כשהיא מכוונת את האקדח אל אלון
"מותק מה אתה אומר אני ואתה נוכל איכשהו להסתדר?" שאלה גילה את
אלון
"נוכל לנסות... בחיים לא ידעתי שאת רוצה אותי" אמר אלון טיפה
בגמגום
"אל תקשיבי לו גילה! הוא משקר!" צעק דרור
"טוב אני מבינה שאתה מיותר כאן עכשיו" אמרה גילה כשהיא מביטה
על דרור "תגיד שלום חמודי"
"לא גילה! לאאאא!" צעק דרור אך גילה לה הקשיבה לו היא כיוונה
את האקדח לדרור וירתה בו 2 כדורים.
נפלתי על הרצפה כל זה היה יותר מידי בשבילי! יותר מידי! ישבתי
על הברכיים וחשבתי על כמה שלא הייתי צריכה להציע שום דבר! ועל
כמה שהייתי צריכה להתנגד לרועי! ועל זה שכן הייתי צריכה ללכת
איתו כשהוא הלך להביא את הבירות! ועל זה שהייתי צריכה לשמור על
גילה ואז לא הייתה הורגת אף אחד! כמה שאני מטומטמת! הרסתי חיים
של 3 אנשים! 3 אנשים!
"תביא לי נשיקה" קטעה גילה את מחשבותיי כשהתקרבה אל אלון
"ואתה צריך להבין שהיא, מיותרת וצריך לנקות גם אותה וכיוונה את
האקדח אליי"
"את נוגעת בה אני לא אהיה איתך לעולם!" אמר אלון
"אוקיי בשבילך אני לא עושה לה כלום" אמרה "עכשיו תנשק אותי"
אלון התקרב אליה לאט לאט "גילה..." לחש
"כן אלון?" לחשה בחזרה
"לא נעים לי לנשק אותך בידיעה שאת מחזיקה אקדח. תשאירי הכל
לעבר. פותחים דף חדש" אמר אלון
"בסדר" לחשה והפילה את האקדח על הרצפה
כמה שהיא פתי.. חשבתי לעצמי
"עכשיו תנשק אותי" לחשה לו
ואלון התקרב אליה עוד יותר ונישק אותה... היא הייתה עם עיניים
עצומות אז לאט לאט התקרבתי וניסיתי להרים את האקדח... כנראה
שהיא שמעה את הרעש או את התזוזה של העלים פתחה את העיניים דחפה
את אלון אבל זה היה מאוחר מידי.. האקדח היה אצלי כבר ביד
וכיוונתי אותו אל גילה
"את לא מסוגלת לזה.. אני חברה שלך.. את לא מסוגלת לקחת חיים של
מי שלא נתת לו חיים! אין לך זכות!" צעקה גילה
"ולך יש?! לך יש זכות?! לקחת היום רק היום חיים של 3 אנשים
חשובים לנו!" צעקתי והדמעות התחילו שוב לרדת מהעיניים
אלון לאט לאט התרחק ממנה והתקרב יותר אליי, היד שלי רעדה וגילה
התחילה להתחנן בשביל רחמים
אלון לקח את האקדח מהידיים שלי וכיוון לגילה "אין לך זכות
להמשיך בחיים שלך! כמו שלא היה לך זכות לקחת חיי אדם אחרים!"
צעק אלון "מעולם לא רציתי אותך ואני גם לא ארצה!"
פתאום גילה הוציאה אקדח זעיר  מכיסה האחורי, אלון רצה לירות אך
בו זמנית גם גילה ירתה.. אלון פגע לגילה בסביבה של הלב.. וכל
מה שאני זוכרת מאז זה שהכדור של גילה פגע בי.. נפלתי והתחלתי
להרגיש איך שקר לי "קר לי" לחשתי לאלון אני לא זוכרת מה עוד
היה אבל אני זוכרת איך אלון חיבק אותי חזק חזק וצעק שאני לא
ימות ובכה עליי..
כשהתעוררתי גיליתי את עצמי בבית חולים, כאב ראש נוראי היה לי!
כמעט בלתי נסבל.
אחרי מספר דקות כל הסיפור של אתמול התחיל לחזור אליי.. ואחרי
שבכיתי על כל אחד ואחת נזכרתי בזה שאלון לא מת! הוא אמור היה
להיות חיי! אז אם הוא חיי למה הוא לא פה?! לא יכול להיות שקרה
לו משהו!
פתאום נשמעה דפיקה בדלת, הדלת נפתחה לשמחתי ולהפתעתי זה היה
אלון
"או יופי אני רואה סוף סוף התעוררת! חיכיתי כל כך הרבה זמן
נהייתי רעב אז החלטתי ללכת לקנות משהו לי ולך למקרה שתתעוררי"
וחייך...
הוא בילה איתי את כל אחר הצהרים ואז נכנסה האחות "אנחנו נערוך
בדיקות לגברת אתה מוכן בבקשה לצאת מהחדר לפרק זמן מסוים?" שאלה
האחות
"כן בטח עוד דקה" אמר אלון
הוא התקרב אליי נתן לי נשיקה במצח "אני אבוא לבקר שוב"
"אוקיי.. איך אתה? הכל בסדר?" שאלתי והרגשתי איך הקול שלי נשמע
די צרוד
"כן.. עכשיו שאני איתך הכל טוב.. אל תדברי יותר מידי אמרו לי
שתדברי כמה שפחות שלא תתאמצי יותר מידי" וחייך
"בסדר.. נשמור את מה שקרה בנינו.. אולי ככה נשכח את זה יותר
מהר"
"אין בעיה חמודה" אלון הוציא פרח קטן שם לי על הכרית "שיהיה לך
המשך יום יפה ואם ישעמם לך או תרגישי לא טוב תרימי אליי טלפון
ואני תוך כמה דקות אצלך, בסדר?" שאל
"אין בעיה" חייכתי ושלחתי לו נשיקה באוויר
אלון נתן לי שוב נשיקה במצח ויצא מהחדר
נשארתי בחיים! אני חייה! אבל...
רועי...אוסנת...גילה...דרור...קשה היה לי להשלים עם העובדה
שמהיום... מהיום אני לא אראה אותם.. שהם יהיו היסטוריה של
החבר'ה...לא רציתי להשלים עם העובדה! אני לא רוצה לחיות
במציאות! לא רוצה! זה רק סבל! האחות נכנסה והזריקה לי זריקת
הרדמה
"זה רק יגרום לך לישון, כשתתעוררי תרגישי טוב יותר. במזל יצאת
שלמה" אמרה האחות וכמה שניות אחרי שהיא נתנה לי את הזריקה
הרגשתי איך העיניים שלי נהיו כבדות ואיך הן נעצמות.. הלוואי
כשאני אתעורר אני לא אזכור את כל הסיוט של אתמול.. ושאני אגלה
שזה סך הכל היה חלום רע.. סך הכל חלום..