בדיוק בעוד שבוע, 3 שעות, 13 דקות, ו-30 שניות היא הולכת למות.
אבל היא עדיין לא יודעת את זה. היא לא צריכה. דווקא עכשיו היא
בסדר, או לפחות ככה התחיל היום. שבוע, 3 שעות, 10 דקות, 56
שניות... הזמן עובר והיא מתחילה להרגיש איזה מין יום זה הולך
להיות. כולם אומרים לה שהיא צריכה לקחת את זה יותר בקלות, אבל
קשה לה. שבוע, 3 שעות, 8 דקות, 12 שניות. היא מחליטה ללכת
הביתה ולהישאר שם לבד קצת זמן. והיא נזכרת בו. כמה שקשה להרגיש
שהוא בן אדם טוב אחרי הכל, וקשה להיות קרובה אליו כשהוא מתרחק.
שבוע, שעה, 10 דקות, 38 שניות...היא פתאום קולטת שהיא יושבת
ובוהה בספר, בלי לקרוא אותו, על אותו עמוד כבר המון זמן. ואין
זמן. והיא נרדמת, עדיין חושבת עליו. 6 ימים, 4 שעות, 25 דקות,
7 שניות. הטלפון מצלצל, היא עונה. חברה טובה שלה רוצה לבוא.
לא, היא רוצה להיות לבד עוד קצת זמן. לראות אנשים לא יעזור. 6
ימים, 3 שעות, 35 דקות, 58 שניות. היא מדליקה את הטלוויזיה.
היא רואה זוג מאוהב, ושניהם נראים כ"כ יפים ומאושרים...קשה
להאמין שיש באמת אנשים כאלו. 6 ימים, שעה, 10 דקות, 32
שניות. היא הולכת למקרר, בודקת אם יש משהו לשתות. יש וודקה.
זה לא בסדר, אבל עם יסוריי מצפון היא שותה. והיא מרגישה יותר
טוב. 5 ימים, 7 שעות, 8 דקות, 49  שניות. עוד יום היא לבד.
היא יוצאת לכמה דקות, מתעלמת מכל האנשים שמסתכלים עליה מוזר,
וקונה סיגריות. הוא שונא שהיא מעשנת, הוא חושב שהיא צריכה
להפסיק. היא לוקחת עוד אחת. ועוד אחת. 5 ימים, 3 שעות, 12
דקות, 23 שניות. אולי כדאי להתקשר אליו? לא, הוא בטח לא רוצה
לדבר בכל מקרה. אבל...קשה לה לא לשמוע ממנו הרבה זמן, למרות
שכנראה ככה הוא מעדיף. 5 ימים, שעה, 5 דקות, 4 שניות. היא
מתקשרת. הוא דווקא נשמע שמח לשמוע את הקול שלה, אבל אין לו זמן
לדבר כרגע. אולי כדאי שהיום היא כן תראה אנשים? 4 ימים, שעה,
30 דקות, 8 שניות. מתקשרת חברה, רוצה לצאת היום. והיא
מסכימה. 4 ימים, 28 דקות, 13 שניות. הם כולם הולכים לסרט,
סתם איזה קומדיה טיפשית שהיא לא ממש מתלהבת לראות. והוא שם.
וה"היא" איתו. והוא מחבק אותה, ומנשק אותה. וממש קשה לה לראות
אותו איתה. אבל הוא שמח. 3 ימים, 22 שעות, 35 דקות, 3 שניות.
הסרט נגמר. והיא מסתכלת עליהם מתנשקים, וזה מרגיש רע. הם כולם
מדברים על הסרט, איך הוא היה, אבל היא לא מקשיבה להם. 3 ימים,
21 שעות, 4 דקות, 50 שניות. היא חזרה הביתה מוקדם, היא אמרה
להם שהיא לא מרגישה טוב. היא יושבת על המיטה שלה. והיא בוכה.
3 ימים, 12 שעות, 28 דקות, 55 שניות. הטלפון מצלצל. הוא
מתקשר. הוא דואג, רוצה לדעת מה שלומה. היא אומרת שהכל בסדר.
היא מדברת איתו עוד קצת. הוא מספר קצת על ה"היא", וכמה שכיף לו
איתה. היא משתדלת להישמע כאילו היא שמחה בשבילהם. הוא מזמין
אותה לבוא אליו, אולי יהיה נחמד. 2 ימים, 23 שעות, 14 דקות, 2
שניות. היא אצלו. הוא נראה מודאג, אומר שהיא נראית מדוכאת,
וחבל. היא לא אומרת כלום. 2 ימים, 22 שעות, 45 דקות, 29
שניות. הוא מספר לה שה"היא" נסעה, ושהוא מאוד מתגעגע, היא
תחזור רק שבוע הבא. היא מחבקת אותו, מנסה לעודד אותו. הוא
עצוב. היא משתדלת לשנות נושא. 2 ימים, 19 שעות, 10 דקות, 58
שניות. היא חוזרת הביתה. היא לא מצליחה להוציא את המחשבה הזאת
מהראש- הוא אוהב את ה"היא". היא בוכה עד שהיא נרדמת. 1 יום,
20 שעות, 11 דקות, 17 שניות. היא עדיין לא מצליחה לקום
מהמיטה. הוא לא התקשר, כנראה הבין שלא כדאי. 1 יום, 19 שעות,
20 דקות, 10 שניות. היא קמה והולכת לטייל ברחוב. לא מצליחה
לאן היא הולכת, היא כמעט נדרסת. צופרים לה, כועסים. היא
מתיישבת על ספסל, מדליקה סיגריה. 1 יום, 2 שעות, 48 שניות.
היא נועלת את עצמה בדירה, מנסה לחשוב מה יהיה עכשיו. לוקחת עוד
בקבוק וודקה, ומתיישבת על המיטה שלה. היא שותה אותו עד הסוף.
12 שעות, 4 דקות, 5 שניות. חושבת אם כדאי לה לכתוב לו מכתב,
לספר לו שהיא עדיין אוהבת אותו, אבל הוא סתם ירגיש רגשות אשמה.
והיא ממש לא רוצה שהוא ו"היא" ירגישו רע. 8 שעות, 15 דקות, 28
שניות. היא יושבת ובוהה, חושבת עליו, מנסה לנסח בראש מכתב שלא
יגרום לו להרגיש כאילו זה באשמתו. משהו שהוא כן יוכל לשמוע,
אבל היא לא מצליחה. 4 שעות, 53 דקות, 11 שניות. המכתב גמור.
הוא דווקא לא היה אליו, אלא לכולם. מכתב פרידה. היא מניחה אותו
על השולחן ויוצאת מהדירה בלי לנעול. 2 שעות, 4 דקות, 3
שניות. היא יושבת על הגג, עם בקבוק יין ביד אחת וסיגריה ביד
שניה. היא מסתכלת למטה. 1 דקה. היא עומדת על הקצה. חושבת
שניה אחת, ואז קופצת.