יום רודף יום, ולא תמיד זה מרגש
ומאז גיל 18, אין בי תא שמתחדש...
מתקתקת מול מחשב, שעות רבות בלי די
וככה "בסבבה", מעבירה לי את חיי

קמה, מכינה בקבוק, מלבישה את הילדות
ויוצאת לי מהבית, לעבודה ולטרדות...
נוסחאות ומספרים, מרצדים מול העיניים
חיוכים מאולצים, כך בחריקת שיניים...

חוזרת, אוכלת, מאכילה ומנקה
כל יום שכך חולף, עבורי הוא "הרפתקאה"...
מכבסת ותולה, (עבודה משעממת),
ולסיום יומי הדל, מול המסך אני נרדמת...

קמה, מכינה בקבוק, מלבישה את הילדות
ויוצאת לי מהבית, לעבודה ולטרדות...
חזותי המרושלת, וודאי מושכת מבטים
שעות שינה אשלים אולי, על האסלה בשירותים...

סוף השבוע מייגע, סידורים, קניות ועוד...
בחיי שאין לי כח, על הרגליים לעמוד
ויכולתי להמשיך, להתפלסף בזה השיר
אילו לא היה דבר-מה, שאת חיי עוד יעשיר

אך ישנן, אני מודה, אלף ואחת סיבות
שגורמות לי לחייך ולרצות, לרצות לחיות:
אימי הנהדרת, שאותה אני אוהבת
מקשיבה ומיעצת, יודעת מתי אני כואבת

הוריי, שבדמי הטביעו חותמם
מקווה שאהיה, אם טובה, כמעט כמותם
בעלי, שלעיתים את סגולותיו אני שוכחת
כנראה שכך קורה, כשחיים הרבה ביחד...

בנותיי המקסימות, המשתנות מיום ליום
חיוכן, קולן, פניהן, בליבי מצאו מקום
פרחים יפים ונוף כפרי, ירוק ורענן
כוס קפה-חם בידי, כשבחוץ קצת מעונן

טיול בארץ לא מוכרת, סרט טוב על המסך
מאכל טעים של אמא וכלבלב קטן ורך
בדיחה טובה בספר, ששכחתי כבר את שמו
זכרון שרישומיו, טובים מ"הדבר" עצמו

"הארי-פוטר", מאיר שליו, ריטה ורמי (כמובן)
חברים ומשפחה, שמעבירים לי את הזמן
שירים וחרוזים, ממוחי זה, הקודח
מזכירים לי לפעמים, שהעולם הוא... די-שמח...