קרן פרידל / ילדה שלי |
מלותיך עוטפות את נשמתי באושר לבן
ובחיוכך יכולה אני לראות עולם ומלואו
אך לא אשוב עוד לחוש את חומך
יותר לא ארגיש נשימתך
בשניה אחת ניתקת עצמך ממני
וכעת עולמך מרוחק וקר
אינך עונה יותר לקריאותיי
אשב עתה לבדי, בעולמי המנוכר
ואחכה לך שתשובי, ילדתי היקרה.
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|