אחרי יום מחורפן למדי, ישבתי ועשיתי ניתוח פסיכולוגי עצמי
וסביבתי מעמיק. ביחד עם עצמי, הגעתי למסקנה שלמרות הכל, העולם
לא לגמרי סובב סביבי (הוא סובב גם סביב עצמו). עזרתי לעצמי
להבין המון דברים שלא הבנתי לפני כן והרגשתי נורא טוב, גם
בשבילי וגם בשביל עצמי. אמרתי את זה לעצמי ואז אמרתי לי שאני
הפציינטית החביבה עליי ביותר ולמעשה אני שוקלת להיפטר מכל שאר
הפציינטים שלי ולבלות את שארית חיי איתי, כדי לעזור לי להבין
את משמעות החיים.
ליבי יצא אל עצמי וחיבקתי את עצמי בחמימות. לפתע, הבנתי משהו-
אני היא הבנאדם איתה אני רוצה לבלות את שארית חיי! הרי נועדנו
זו לזו ואני הרי עוזרת לעצמי כל כך. בעוד אני חבוקה בזרועותי,
התחלתי לרקום תכניות על העתיד המשותף שלי עם עצמי כשלפתע
נזכרתי ששיטת הזוגיות המקובלת בעולם המודרני היא מונוגמיה.
הסכמתי עם עצמי, שמתישהו בודאי ארצה להתחתן עם מישהו, אבל
הבטחתי לעצמי שאבחר רק מישהו שיתאים לי ממש. כך נוכל לחיות
כולנו ביחד, בשלוה קוסמית, לאחר שהבנו את העולם, ואת עצמי.
12.11.00 |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.