ברוך מהמכולת של קדוש הביא סחורה חדשה.
משהו כזה חדיש, שבטוח הולך להיות רב- מכר, מילה שלי.
קוראים לזה אנשים חד- פעמיים, וזה עולה רק שקל עשרים, איזו
מציאה.
הם עומדים בשורות. מידי פעם הם רבים, כמה מהם עושים גם קצת
מעשים טובים מידי פעם, עושים טובה ומחייכים.
לפעמים הם לוקחים את אקדחי הפיקות שברוך הביא במיוחד בשביל
פורים, ויורים אחד על השני. לא אכפת להם שיש כאלה שנפגעים.
אבל יש גם את אלה שמידי פעם סוחבים לברוך ממתקים מהמדף הכי
גבוה, ונותנים לאלה שאין להם.
יש גם את אלה שלא מעניין אותם כלום, הם פשוט עומדים ומחכים
שיקנו אותם, ומשתדלים להיות הכי יפים שאפשר. אבל גם ככה בסוף
כולם קונים רק את אלה עם השיער הצהוב.
אבל הכי אני אוהבת את אלה המיוחדים, שלובשים בגדים שונים, שיש
להם דעות אחרות, רעיונות אחרים. שלא שמים זין על אף אחד,
במיוחד לא על הצהובים. את אלה אני מחפשת.
ואני יודעת, שגם אני אחת מהם, כי זה חד פעמי פה.