סיפור מיומנו של צעיר,מושיקו.
היומן נמצא לאחר מותו של הנער,יומן זה נמצא כעת במוזיאון
ישראל הוירטואלי לחפצי הנוער המטייל.
לאחר חודשיים של ימי מסע...
היום הגענו לאיזה הר,מוזר כזה,ברח לי השם,ממש נראה מפחיד...
אבל אני,שמילדותי הייתי מנהיג,אחד כזה שאוהב אתגרים,הצבתי
לעצמי גם את ההר הזה בתור היעד הבא שאני חייב לכבוש. לעומתי
שאר הח'ברה,אלה שעוד נשארו.כאמור הגענו שישה וכעת אנחנו
ארבעה,הם החליטו להישאר למטה. ממש שקשקו מפחד,תרנגולות. אבל
אני,עדיין איתן בדעתי,החלטתי לעלות עד לפסגה,מצידי לבד,ויהי
מה! לפני שהתחלתי במסעי נתתי כמה הוראות בטחון,כי אני הייתי
ה"שומר" שלהם,מפי כל הצרות והשטויות שאפשר לעשות במקום הזה.
הח'ברה החלו להקים אוהליהם,הוציאו את השש-בש והבטיחו לחכות לי
עד רדתי מההר.
התחלתי לעלות,הדרך באמת היתה קשה,אך לאחר שבעה ימים הגעתי
לשם,הכל היה מלא עשן שהתאסף לענן גדול שכיסה אותי. פתאום,מה
אני שומע? מוזיקת טראנס בקצב עצבני. יכול להיות שהזיתי את
זה,ובאמת לאותו רגע,חשבתי אני חולם,לא האמנתי למשמע
אוזניי.מאיפה ווליום כזה בפסגת ההר הזה? נפש חיה לא ראיתי כל
הימים הללו... בכל אופן,גם אם זה היה חלום או לא כמעט והתחלתי
לרקוד,הגעגועים למוזיקה עשו לי את זה,אחרי הטיפוס המייגע
הזה.והבודד. אבל נו מילא,לא היו ברירות אחרות ופשוט התחלתי
לרקוד (וכן,בסוף נכנעתי לעצמי ורקדתי.. אווווו.. איך שרקדתי..)
. למזלי הרב לא היו בנות בסביבה,עם מליוני הבגדים שהיו עליי
והציוד הכבד נראיתי כמו אחד שלא רקד מעולם ולא מודע לתזוזות
גופו. בכל אופן,המשכת להסתובב בפסגה והרגשתי חשוב מכל אדם
באותם רגעים,מעיין התעלות נפש הייתה בי אפילו,משהו שלא יכלתי
להגדיר.
לפתע השתתקו קולות המוזיקה ונשמע קול אישה. ברגע זה באמת חשבתי
שאני חולם. אבל מה ,התבאסתי לרגע.. פדיחה,מישהי ראתה אותי
במצבי הגרוע ביותר: עם בגדים מזעזעים וריקוד איום! -איפה חוש
האופנה וחוש הקצב שלי?! בטח תחשיב אותי לאיזה חנון. אך מהצד
השני,למה להתבאס? אחרי זמן ממושך לשמוע מישהו,ובכלל אישה זה
גדול... אולי אני אזכה לאיזה סטוץ על פסגת העולם,נראה מי יכול
להתחרות בדבר כזה.. אולי היה באמת שווה לעלות לכאן אחרי הטיפוס
המעייף הזה. אבל בכל זאת,שמעתי רק את קולה אך גוף אישה(או כל
גוף) לא נראה בסביבה. עדיין היתה ברקע מוזיקת טראנס,דווקא
משהו עדכני כזה. ואז אותה אחת אמרה לי, 'מושיקו מתוק,אתה
הבחירה שלי' (הרגשתי שאני מסמיק),וממש נבהלתי! רק ראתה
אותי,וכאמור במצב גרוע,וכבר רוצה חתונה?! מעניין איך היא
נראית,בסוף אני אקבל איזה דאבה. 'מה בחירה?' ,שאלתי. 'אנחנו
עוד לא מכירים'. 'אתה אולי לא מכיר אותי,אבל אני עקבתי אחרייך
מיום שנולדת,בגללי אתה מאומץ ע"י הורים עשירים,ומאותו
רגע,החלטתי שאתה האחד שלו חיכיתי הרבה זמן'. 'מה?!?!?, מיום
שנולדתי? אני לא יוצא עם קשישות,את בטח יכולה להיות אמא שלי
ויותר גרוע,סבתא שלי.. לא נראה לי,ממש לא. ואגב,איפה את?
תצאי,נראה עם מי יש לי הכבוד' ,אמרתי. 'עם מי יש לך הכבוד...
עם גברת אלוהים!' אמר הקול ואני נשפכתי מצחוק.. 'מצחיק
מאוד',אמרתי. ואז היא אמרה 'אוקיי מושיקו,כדאי שתאמין לכך,וכעת
קבל את לוחות אלה,רד לחברייך תשכפל את הלוחות לכמה עותקים ושלח
במיילים והפץ זאת בכל ארץ ישראל'. לאחר כמה דקות מחשבה אמרתי
לה 'ומה יצא לי מזה?', 'אל תדאג ,אני כבר ידאג לך,תקבל כל מה
שתרצה',השיבה.
מאושר ושמח ירדתי מהפסגה,דווקא דיי מהיר זה היה,ונראה לי אפילו
מישהו דחף אותי מאחורה והמישהו זה בטח אותה מישהי המכנה את
עצמה אלוהים,עוד אחת שחושבת את עצמה. אבל בדוגרי,מה אכפת לי?
סה"כ עוד מכתב שרשרת להפיץ במייל ואז אני מקבל כל מה שאני
רוצה,סבבה... במהרה,הגעתי לחבריי,תיקי עדיין על גבי,הלוחות
בתוכו, ומה רואות עיניי?! נשבע לכם הביטוי "חשכו עיניי" התאים
לכאן בדיוק. החברים שלי,כביכול,יושבים להם ומעשנים גראס! מרוב
תדהמה שלא שמעו בקולי זרקתי את התיק מגבי ושמעתי ניפוצים,שלא
עניינו אותי באותו הרגע. 'מה אתה רוצה?' אמרו לי, 'כבר 40 יום
אתה שם למעלה,אנחנו מחכים לך כאן,חשבנו שלא תחזור יותר,אז שמנו
@@@ על כל העולם,ועלייך גם, והתחלנו לעשן.אחיייי,כדאי לך
לנסות,זה מגניב...
'בטח מגניב' אמרתי בצעקה כמעט, כמובן שאח"כ כבר לא השתלטתי על
עצמי וצעקתי,ובד בבד העפתי להם את כל הגראס שהיה בסביבה
לעזאזל. לאחר שהעניינים טיפה נרגעו,והח'ברה טיפה חזרו
לעצמם,אמרו לי 'דווקא חבל שהלכת.כמה כוסיות עברו פה וגם אנחנו
עברנו עליהן,אם אתה יודע למה אנחנו מתכוונים.. 'יודע,יודע מכיר
אתכם כבר. והאמתי,גם אני פגשתי משהו לא רע למעלה'. והם התחילו
לצחוק... 'למעלה? במקום השומם הזה? אף נפש חיה לא העזה לעלות
לשם חוץ ממך ב40 יום האחרונים. 'לא,היא כבר היתה שם,התחילה
לקשקש לי משהו אבל הבטיחה לי שאם אני אפיץ את המכתב שרשרת שלה
היא תעשה כל מה שאני מבקש',אמרתי. ואז לקחתי את התיק,פתחתי
אותו ומה ראיתי-את הלוחות חצויים. התאכזבתי קשות,ואז הבנתי שזה
היה קול הניפוץ שלא עניין אותי ברגע ההוא שהתעצבנתי על הח'ברה
ברדתי מההר. 'ש-י-ט' אמרתי, 'עכשיו אצטרך לעלות לשם שוב'.
ויעלה משה אל ההר בשנית"
הפעם לקח לי גם דיי מהר לעלות,אך שוב נשארתי למעלה 40 יום
ולילה בלי מים,ובלי אוכל,רק עם התשוקה לאותה אישה. קשישה?
נערה? מת לדעת...
בסוף הארבעים יום שסיימתי יחד איתה לשחזר את אותם לוחות(מכתב
שרשרת במילים אחרות) הבנתי שיש מסר מסוים,לא יודע מה הוא
בדיוק,אבל משהו היה שם. כנראה אני נשלחתי לעזור ל'חברה שלי
שיושבים בישראל,משהו שאם הם יעשו הפלשתנאים יעופו.נו,אתם בטוח
מכירים את הנוסח, "אם תעשה בלה בלה ושאר בולשיט,מחר תקבל נשיקה
מהאדם שאתה אוהב". אז אותם לוחות היו משהו בסגנון. עד היום אני
מנסה להזכר ולא זוכר כלום.
ונחזור לעניינו,בהגיעו של היום הרביעי,אמרתי לבחורה שהבטיחה לי
משאלונת בעבור ההפצה, 'אם אני ה"בחירה" שלך אז את אמורה לבטוח
בי. ולכן,האם מותר לי לבקש מעכשיו,כי הרי מי אמר שאוכל לפגוש
אותך בשנית,נמאס לי מהעלייה המפרכת הזאת להר הזה בלי שום
תמורה,מבטיח לך שהפעם אני שומר על הלוחות בשבע עיניים והם לא
ישברו,וגם הח'ברה הבטיחו להתנהג יפה הפעם'. 'אוקיי' אמרה 'מה
אתה רוצה מושיקו?'. 'מה אני רוצה?,מממ... אז ככה: את,אני,ההר
הבודד והקריר הזה,בלי בגדים!!! עושים דברים קצת אסורים...'
ומאיפה כל זה נבע לדעתכם? מזה ששמונים יום אני על ההר
הזה,הפסקונת קצרה באמצע, בלי שום כוסיות,לא בחורות בכלל וכל
הח'ברה צוחקים עליי למטה. מה? ילדים טובים כמוני לא צריכים
לקבל תמורה?
אז מה אמרה הגברת? כאילו שמעה את דבריי(או שלא כאילו? בדוק היא
שמעה...) 'מתוקי,רק ברגע שאנשים יתחילו להפנים ולעשות מה
שרשום בלוחות,כולל אותך-המנהיג,רק אז תקבל תמורה.
"וירד משה מן ההר לאחר ארבעים יום וארבעים לילה"...
'ח-'-ב-ר-ה חזרתי...' . 'מזל טוב גבר! ,נו? תראה את המכתב...'
אח"כ תראו אותו,לבנתיים אני הולך לשמור על הלוחות האלה טוב
טוב,שלא יישברו או משהו,עד שנגיע לאיזה עיירה פה עם
אינטרנט,אני חייב להתחיל להפיץ'. 'טוב מושיקו,הילד הטוב
שלנו,מה יצא לך מזה?' שאלו כולם יחד,כאילו זה היה מתוכנן. 'אל
תדאגו,שאני אקבל את שלי מאיזו מלאכית,אלוהית ממש,אתם תצפו מהצד
ותמותו מקנאה'.
וימשיכו במסעם ביערות ובהרים(כמעט כמו המדבר..) 40 יום ו-40
לילה(ועבר דווקא מהר..)., שנהנים,הכל עובר מהר... היה לנו
סבבה,לכל הח'ברה שלאט לאט גדלו והפכנו לחבורה גדולה
יותר(שכמובן גם להם הפצתי את כתבי הלוחות,וגם הם כמובן הבטיחו
להפיץ כמכתב שרשרת,הרי כיום,למי אין מייל?!).
אבל לי(מושיקו) נמאס במהרה,הם לא מצאו אינטרנט והח'ברה גם הם
לחצו עליי. לא האמנתי שאני יגיע לאינטרנט המובטח ולכן נשבר לי
והתחלתי עם בחורות בצידי הדרך,ואפילו התחלתי לעשן,גראס כמובן.
אחרי הבאנג הראשון שלי,תפסה אותי המשטרה המקומית.
