אתם מכירים את סבא שלי? לא? אז אני מגלה לכם שהוא אשכנזי
אמיתי. לא ידעתם, נכון? הוא הגיע לבנגזי עם ההגנרל אנדרס, מן
הצבא הפולני, במלחמת העולם, ושם הוא  התחתן עם סבתא שלי. אפילו
שהם נשואים כבר מיליון שנה, הוא עדיין נשאר פולני. כי פולני,
אתם יודעים, זה כמו מין נכות כזאת. משהו גנטי.
העיקר, מה רציתי לספר לכם? רציתי לספר איך הוא למד לעשות
גרעינים לשבת:
ביום ששי בבוקר, ירד סבא שלי במעלית, לרוקן את הפח. למטה פגש
את הגברת מועלם.
"אתה מרגיש ריח של משהו שרוף, אדון יאצק?", שאלה.
כן! ענה סבא, זה דומה לריח של גרעינים.
"אני עושה את הגרעינים לשבת לבד", אמרה הגברת מועלם בגאווה,
"האלה, המוכנים, לא שווים גרוש!", הוסיפה.
גם אני עושה את הגרעינים לבד, אמר סבא, הנה, עכשיו אצלי על
התנור יש גרעינים. עוד מעט הם יהיו מוכנים.
"באמת?", אמרה הגברת מועלם בפליאה, "איך אתה, אשכנזי, ויודע
לעשות גרעינים?".
אחד מהשוק לימד אותי, ענה סבא.
"אתה עושה אותם עם מלח, אדון יאצק?".
כן, ענה, אבל המלח לא נדבק לגרעינים.
"בוא, תעלה אצלי ואני יראה לך איך עושים גרעינים עם מלח וזה
יוצא הכי טוב!", אמרה הגברת מועלם.
עלו שניהם לקומה שמונה אל דירתה של הגברת מועלם.
"בקשה תיכנס!", אמרה הגברת מועלם, "תשתה כוס תה, אדון יאצק?".
לא תודה! אמר סבא, רק תסבירי לי איך את עושה גרעינים לשבת.
נכנסו למטבח.
"אולי בכל זאת?", אמרה וכבר שמה קנקן מים על התנור.
במטבח עמד ריח של תבשילים. ריח כבד של עשן חדר מבעד לחלון.
"אצל מישהו מהשכנים נשרפת העוגה", אמרה הגברת מועלם.
כנראה בוער למישהו, אמר סבא וציחקק.
בינתיים רתחו המים. הגברת מועלם, בתנועות מהירות ומיומנות,
מזגה תה חזק וכהה.
"אני ישים לך שתי כפיות סוכר, אה, אדון יאצק?".
תודה! השיב.
ענן קטן של עשן חלף ליד חלון המטבח.
"עכשיו תראה איך עושים אצלנו גרעינים גיזעי-אסלי!", אמרה.
לקחה קופסת פח מהמדף, פתחה אותה בתנופה ושפכה כמות מדודה של
גרעינים אל המחבת. הניחה את המחבת על הכיריים ושלפה מאי שם
גפרורים. הציתה את האש והחלה לערבב את הגרעינים בכף עץ.
"צריך רגש, אדון יאצק", אמרה.
שוב חלף ענן עשן ליד חלון המטבח.
"בסוף תהיה כאן שריפה מהעוגה הז'ותי שמישהו שכח", אמרה הגברת
מועלם, "עכשיו תראה, אדון יאצק. צריך להרטיב את הגרעינים עם
קצת מים", אמרה ולקחה כוס מים וריססה אותם מבין אצבעותיה על
הגרעינים. המים השמיעו קול תסיסה כאשר באו במגע עם המחבת.
מן החוץ נשמע קול סירנה מיבבת.
זה אמבולנס או מכבי-אש?, שאל סבא.
"אני חושבת שזה אמבולנס. אולי הז'ותי שבהריון מקומה ארבע כבר
יולדת!?", אמרה גברת מועלם.
נסתכל מהחלון? שאל.
"מהחלון של המטבח אי אפשר, בגלל התנור", ענתה.
אולי נסתכל מהחלון של חדר-שינה? שאל סבא.
"לא! אדון יאצק. יש שם באלאגן, עוד לא סידרתי את המיטות
מהבוקר, "טוב. עכשיו תראה, הגרעינים קצת רטובים וצריך לשים
עליהם קמח ואחר כך את המלח. הקמח ידביק את המלח ביחד".
היא בזקה את הקמח בתנועה נמרצת ומיד נטלה שקית מלח ופיזרה
בעדינות בתנועה עיגולית ותוך כך לא פסקה לערבב בידה השניה בכף
העץ.
בינתיים, למטה, לא הפסיקה הסירנה את צריחתה. נשמעו גם קולות של
אנשים והוראות ברמקול. אולם, לכאן, לקומה השמינית, הגיעו
הקולות לסירוגין ונשמעו בקושי.
סבא אמר: אני לא חושב שזו לידה. בלידה האמבולנס בא, לוקח את
היולדת ומיד נוסע.
"אז אולי זה באמת שריפה?", אמרה הגברת מועלם והמשיכה במלאכת
הכנת הגרעינים.
"והנה, אדון יאצק, הגרעינים כבר מוכנים. זה עוד חם, אז אני
ייתן לך את זה בצנצנת זכוכית ותיקח הביתה. כשזה יתקרר תטעם
ותראה מה זה גרעינים לשבת".
לא תודה! אני לא צריך, באתי רק לראות איך עושים את זה.
"לא יפה, אדון יאצק!", אמרה גברת מועלם.
תודה! אבל אמרתי לך שבדיוק עכשיו אני עושה אצלי גרעינים לשבת.
"אין דבר. תיקח, תיקח קצת. הנה הצנצנת".
סבא לקח את הצנצנת. היא הייתה חמה.
"אולי אתה רוצה עוד כוס תה, אדון יאצק?", שאלה.
לא, באמת תודה, ענה, אני מוכרח לרוץ. בטח הגרעינים אצלי בבית
כבר נשרפים.
סבא הלך אל הדלת.
"תודה רבה, גברת מועלם. שבת שלום ולהתראות".
סבא יצא, לחץ על כפתור המעלית. המעלית לא פעלה. הוא החל לרדת
ברגל. ריח של עשן עמד בחדר המדרגות. המשיך לרדת וככל שירד,
התחזק ריח העשן.
בטח איזו שכנה שורפת את החמין, חשב סבא.
מהקומות התחתונות נשמעו קולות נרגשים.
סבא הגיע לקומה השניה, היא הקומה שלנו. עמדו שם הרבה אנשים
וכולם מדברים בקולי קולות.
"הנה הוא!", הצביע מישהו בקהל.
אדם במדים של מכבי אש ניגש אל סבא.
מה קרה? שאל סבא בבהלה.
"תחתום לי כאן!" אמר האיש ממכבי-האש.
על מה לחתום? מה פתאום? שאל סבא בגרון חנוק.
"אתה יאצק מדירה שמונה?", שאל.
אני, ענה סבא.
"אז תחתום לי על ביצוע העבודה", אמר.
איזו עבודה? שאל.
"כיבוי השריפה בדירה", התעצבן האיש.