[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







דלית ספיר
/
בבוקר תצאי

הערה מקדימה לקוראים - הקטע הזה הוא stand-alone אבל אני
ממליצה שתקראו את הקודמים (בייחוד את גרעינים) כי הם יעשו אותו
יותר ברור ו/או עכיל.

שלכם בהוקרה
דלית ספיר

היית חוזרת לקראת חצות לדירה ריקה, מורידה את הבגדים, מציתה
סיגריה, שותה בירה. בחודשיים הראשון לעבודתך לא יצאת עם בנים
בכלל. שברת את הקרח כשיצאת עם מישהו שהשיג את הטלפון שלך דרך
חבר באוניברסיטה. בטלפון הוא נשמע להוט מדי. סיפר איך הוא פגש
אותך פעם יחד עם חבר שלו שהכיר את חבר שלך ולקח לו הרבה זמן
להשיג את הטלפון שלך אחרי שהוא שמע שנפרדתם כי החבר שלך לשעבר
עשה בעיות. הוא השקיע יותר מדי מאמצים להשיג את הטלפון שלך אז
הסכמת לפגוש אותו. את מרבית הפגישה הוא השקיע בניסיונות להרשים
אותך בהישגיו האקדמיים, מצבו הפיננסי ומעמדו החברתי. גילית
שחיסלת ארבע סיגריות ברצף כי פשוט לא הייתה לך הזדמנות לדבר.
הוא נלחץ מזה שאת מעשנת כל כך הרבה. אמר לך שאצלו את כבר לא
תעשני. חייכת. הוא אמר שאת יפה אבל קשוחה מדי ואת צריכה להירגע
מכל התוקפנות שלך. אולי אז תתחילי ליהנות מהחיים. צחקת. הוא
שאל למה. אמרת לו שאת נהנית מכל דקה. את נהנית ללמוד. נהנית
לעבוד. נהנית ממה שביניהם. אפילו לעשן את נהנית. הוא הופתע מזה
שאת נהנית מהתואר המשעמם שלך. 'שיעמום זאת שאלה יחסית. איכות
לא' אמרת לו.. הוא הופתע מזה שאת נהנית מהעבודה שלך כמנהלת
במשרד עורכי דין. לא ענית לו כי לא עבדת במשרד עורכי דין באמת.
'את צריכה גבר אמיתי' הוא אמר. לא ענית לו.

יצאתם מבית הקפה, את הלכת בבטחה קדימה, הוא ניסה לגעת ביד שלך
אבל התחמקת. הוא ידע שהוא הפסיד אותך ואיבדת עניין בו. פתאום
הוא תפס אותך בחוזקה והצמיד אותך לקיר. 'את צריכה גבר אמיתי'
הוא אמר. 'לא את החנונים הקטנים שבטח יצאת איתם ואמרת להם מה
לעשות. ראיתי אותך איתם כמה פעמים. ילדים יפים אבל חסרי חוט
שידרה'. הוא הביט בך במבט של ברזל. ניסה להכניע אותך במבטו.
ידיו שמצמידות אותך לקיר מחכות שתתנגדי, מחכות להראות לך כמה
הוא חזק יותר. את הסתכלת בו בחזרה וחייכת. הידיים שלו נחלשו.
צחקת. הוא נסוג לאחור, מבולבל. הוא ציפה שתתקפלי, את ידעת. הוא
ציפה שתתנגדי והוא יכניע אותך או שתיכנעי מראש לאדם היחיד
שתיתקלי בו שיהיה חזק ממך, אחד שיציף אותך בכוח, אחד שיהיה חזק
מספיק להכניע אותך ואמיץ מספיק, פרוע מספיק בשביל לנסות. הוא
חי פנטזיה גברית ואת שברת לו אותה. 'כתובת לא נכונה' אמרת לו
וחזרת לצעוד לכיוון המכונית שלך.

השעה הייתה שבע בסופו של יום שישי. את כרגיל לא הלכת לעבודה
ביום שישי. אבל היום החלטת לפנק את עצמך קצת. הבנות כבר אמרו
לך כמה פעמים לבוא למשמרת של יום שישי כי אחריה הן יוצאות ביחד
לאיזה אפטר-פארטי קטן. 'עבודה היא עניין לאמצע שבוע. סופ"ש זה
זמן לנפש' אמר לך אביך פעם. שברת את האידיאל הזה שלו. נסעת
לכיוון הבורסה. נכנסת לחניון. עלית למשרד. הדלתות נפתחו
בשבילך. "שלום דלית" קידמה אותך מגדה. "יום שישי ואני לא זוכרת
שיש לך משמרת". "באתי לבקר. תמיד אתן מזמינות אותי להצטרף לימי
שישי". היא חייכה. "תצטרפי לבנות לשם שינוי במקום לשבת על הבאר
?". "אולי".

רצית להיות בארמנית. הגעת לעבודה הזאת בגלל זה. את האיש שהביא
אותך למקום הזה לא ראית כבר הרבה זמן. הוא בהתחלה היה מגיע,
בעיקר בשביל להסתכל על ההתרחשויות. הוא אהב להסתכל. גם את
הסתכלת בהתחלה. רק הסתכלת. יש סף מסוים שצריך לעבור בשביל
להפסיק להסתכל ולהתחיל לשחק. אף פעם לא שאלת את הבנות האחרות
איך הן מצאו את דרכן למקום הזה. או מתי הן עברו את הסף. מגדה
דאגה שתתחילי בקטנות. בהתחלה רק ישבת על הבאר. הייתה הוראה
מפורשת שאסור ללקוחות לפנות אלייך. אחד פעם פנה אלייך בטעות,
על זה שהוא רצה בירה תוצרת חוץ והבאת לו תוצרת מקומית. הוא
נענש. את הסתכלת בזמן שהוא נענש. אחרי שבוע החלטת שנמאסה עלייך
הבדידות המזהרת בבאר, רחוקה מההתרחשויות הקורות בחדרים הקטנים
והגדולים שמסביבך. אז התחלת לשחק. מגדה אישרה כמובן מראש.

איש אחד ניגש אלייך, שם ידיים על הבאר. הוצאת שוט (חדש ויפה
וצנוע שקנית יום לפני כן) והשארת פס מדמם על אצבעות יד ימין.
הוא נרתע ועמד ליד הבאר. חיכה. את הבנת שהוא מחכה לך אז סימנת
לו ואז הוא ביקש בצורה מכובדת מאוד את המשקה לו ולגבירתו. אחרי
שבוע הלקוחות הפסיקו לשים ידיים על הבאר, מה שהפך את הניקיון
שאחרי לפשוט יותר. כל כתמי הדם הקטנים האלה יורדים לאט לאט.
וזה בלי לדבר על החיכוך המתמיד בין כל מיני פיסות ברזל לבין
העץ והזכוכית מהם הבאר עשוי.

קנית עוד שוט, אחד גדול וארוך לסוסים שמצאת באיזה כפר דרוזי.
אבל לא היה מקום לתפעל אותו אז שמרת אמונים בלית ברירה לקטן
יותר. קנית גם מסיכה אדומה במקום השחורה הסטנדרטית שבאה יחד עם
תא ההלבשה הקטן שהוקצב לך באגף 'לעובדים בלבד'. היא הייתה גם
פתוחת לסת, מה שהיה הרבה יותר נוח. מגדה אמרה שתשאירי אותה
בבית כי זה מושך תשומת לב גדולה מדי והבנות כאן עובדות
בהרמוניה ולא בתחרות. אז נשארת עם הביגוד המקומי, זה שמגדה
בחרה לך. 'הבגדים לא עושים אותך בעסק הזה. הם תלבושת אחידה
מקובלת' אמרה מגדה. 'הנוכחות שלך עושה אותך. העמידה, המבט של
אכזבה ועלבון, הטבעיות של התנועה, הזעם המתפרץ שאת צריכה לשדר
בכל שניה'. 'יש שיעורים לדברים האלה ?'. 'לא שיש לי בעיה לתת
לך שיעורים פרטיים אבל את לא צריכה. כאן אנחנו מקבלים רק את
אלה שיש להן את זה בטבעיות. שחקניות יכולות ללכת לחוג לתאטרון
או לכל מיני מכונים'.

אז היה לך את זה בטבעיות. מגדה אמרה. תמיד ראית את עצמך אשת
עסקים מצליחה עם קריירה אקדמית בריאה מהצד. זה מה שנראה לך
טבעי מתוך הישגייך והשורשים המשפחתיים. אבל התאים לך להיות
בעמדה טבעית - לא כזאת שצריך להילחם יומם וליל בשביל להוכיח
שאת ראויה לה. את ידעת שצפויות לך שנים של מלחמה על לגיטימיות
ההישגים שתגיעי אליהם, כשתמיד יגידו שהכסף שלך, הנוכחות או
המראה הם אלה שקבעו ולא כשרון טבעי או אינטלגנציה. והנה היית
במקום שבו היית את עצמך ואף אחד לא חלק על זה. והיית את עצמך,
פתוחה וללא גבולות, לא בחדרי חדרים ובין ארבע פינות מיטה, אלא
בחוץ לעיני כל מי שרואה.

התחלת לקבל טיפים כבדים מלקוחות. היו כאלה שכל מטרתם הייתה
לבוא לבאר ולשבת שם כדי שתשפילי אותם, תתעללי בהם או אפילו לא
תתייחסי אליהם. לא שהיית צריכה את הטיפים האלה אבל לקחת אותם
בכל מקרה. אם כבר הם נהנים אז שישלמו. גילית שהקזת דם היא פחות
משמעותית מאשר לשפוך למישהו משקה בפרצוף ליד כולם. או פשוט
להעביר ערב שלם שבו הוא מבקש משקה ואת לא מתייחסת אליו. זאת
הייתה חוויה מעניינת. הבנות לפעמים היו מתאמות איתך סצנות
שלמות שבהן הן היו מתזזות לקוח אל הבאר וחזרה. אבל אף פעם לא
חצית את הגבול הזה - את מתחם הבאר. זה לא שלא הצצת בזמן שהן
עשו את שלהן. אבל אף פעם לא היית פיזית מחוץ לבאר. כאילו הבאר
היה המיטה שלך, שם הרשית לעצמך את מה שמחוץ למיטה אין לו
מקום.

והנה מגדה אומרת לך להצטרף לשאר הבנות. היא הציעה בלבד. אבל
ידעת שהיא לא הייתה מציעה אם לא היית מוכנה. 'עצה שלי' אמרה
מגדה 'לכי לסוזי. אצלה כמעט ואין מגע. בהתחלה הקטע של המגע הוא
מאוד קשה. לפעמים אפילו מעורר בחילה כי מה שקורה אצלך בבאר זה
קטן לעומת הרמות שאליהן אפשר להגיע באחד על אחד בתוך חדר סגור.
אצל סוזי אני מביאה את המקרים הקלים, אלה שרק מתחילים את
המשחק, אלה שרמת הריגושים שלהם נמוכה. היא עדינה, סוזי. היא
יודעת איך לגדל אותם לאט לאט. תהיי איתה. את תאהבי את זה'.

סוזי, או מיכל בשמה האמיתי, הייתה בחורה נאה ובעיקר סקסית עם
שיער שחורדיני שאפילו המסכה לא הצליחה להסתיר את שורשיו. 'שלום
דלית' היא אמרה. 'עדיין מתעקשת להיות בשם שלך ?'. 'לא כזה
קריטי' אמרת. 'כולם כאן באים בשביל ההנאה'. 'אל תהיי כזאת
תמימה. תמיד יש איזה מישהו שמשתגע. אני יודעת שרק בשבוע שעבר
למגדה היה סיפור שלם שם שהיא לא מספרת לנו עליו על מישהו שהיה
צריך לאיים עליו שלא יעז להופיע כאן יותר'. 'טוב. אז תקראי
לי... תקראי לי... האמת, אין לי שם יצירתי מדי. את יכולה לקרוא
לי ספיר'. 'ספיר ?'. 'כן. זה פחות יבלבל אותי כי מספיק פעמים
בבית ספר קראו לי שפירא עם ש' שנשמעת כמו ס' אז זה יישמע
מוכר'. 'דלית' אמרה מגדה שפתאום הייתה מאחורי 'אל תגידי את שם
המשפחה שלך עוד פעם'. 'אבל זה לא כזה נורא. סוזי...'. 'תתרגלי
לא לטעות ליד חברים וככה לא תטעי ליד אויבים'. 'אוקיי.
אויבים..'.

הערב היה שליו. באו שלושה אנשים. בראשון צפית. סוזי בעיקר
קיללה אותו וקשרה אותו. היא גם כלאה אותו בכלוב קטן לכמה זמן.
כמה מכות בידיים חשופות אבל לא מעבר לזה. בשני היא הייתה צריכה
את העזרה שלך. יצא לך להשתמש בשוט הגדול. קצת הפחיד אותך לשמוע
את השריקה שלו נעצרת בבשר החי. ניסית אותו בבית על כל מיני
רהיטים אבל בשר רך ומדמם הוא חוויה אחרת. הוא ניסה ללקק את
הנעליים שלך אבל סוזי משכה אותו לאחור עם הרצועה שלו והובילה
אותו אליה. את השלישי היא נתנה לך להריץ לבד. זה היה מוזר. טקס
חניכה לא צפוי. פעמיים התבלבלת בשלב ספירת המכות. 'אני תמיד
אומרת להם לספור בקול' לחשה לך סוזי. האלימות המילולית הסתדרה
לך יותר טוב. אפילו היית יצירתית מהרגיל. 'אני הולכת לגנוב לך
את 'אתה כל כך אפס שאני לא הולכת לבזבז עליך שורות טובות'
התלהבה סוזי ממשפט שאלתרת כשנגמרו לך המשפטים. ניסית להשתמש
בטפטוף שעווה בפעם היחידה בחיים שלך וזה היה ניסיון כושל. גם
כשניסית לאורך השנים בביתך, תמיד הנר טפטף עלייך קודם וגרם לך
להפיל אותו. בגלל הכוויה מהנר היה לו קשה להתפרק. סוזי ניגשה
אליו והובילה אותו על ארבע לחדר אחר שם היה איש תלוי מהתקרה.
'זה מה שקורה לילדים באמת רעים' היא אמרה לו ולקחה אותו בחזרה
לחדר שלכן ואז הוא הצליח להשתחרר בפינה.

שתיים בלילה, שמת לב כשהמקום התחיל להתרוקן. הברמנית המחליפה
התחילה לנקות את הבאר. היא הייתה פחות מעניינת ממך ותפקדה
בצורה סטרייטית למדי. אחד מלקוחותייך הקבועים בבאר הביט בך
בערגה בעוד הוא שותה יין. 'אצלי הם רק שותים בירה' אמרת
לבארמנית השניה. 'אני יודעת. אני כל הזמן נתקעת בלי. את גם
מחסלת מהר יותר את המלאי של הבירה ככה וגם כולם התרגלו לבקש רק
את זה'. בסופו של הערב התקלחת. 'יוצאים לבלות' אמרה לך סוזי.
'לבלות ?'. 'בשביל מה את חושבת אנחנו באות ביום שישי ? זה רק
החימום של הערב. עכשיו הולכים לרקוד'.

היית במועדון המסוים אליו הגעתן, לפחות שלושים פעמים קודם לכן
ואף פעם לא שמת לב לתופעה. חבורה של כעשר בנות מרשימות שנכנסת
ועוברת את כל החדר, חלקן נשארות לרקוד ברחבת הריקודים, חלקן
הולכות לחדר צדדי ששמור רק להן. 'זה שייך להוא שהביא אותי,
המקום הזה ?' שאלת את מגדה שהובילה את השיירה. 'לא. למתחרה
שלו. אני לא עובדת עם ההוא יותר'. 'למה ?'. 'סיפור ארוך. אני
אספר לך אולי אחר כך. קודם רוקדים, מנקים את הראש מהעבודה. אחר
כך יש מקום לעניינים אחרים'. היא נכנסה לרחבת הריקודים. נשארת
קצת מאחור. תמיד לא היית בטוחה כשהיית צריכה לרקוד ליד אנשים
שעמדת להכיר. זה אחרת כשמכירים אותם. זה אחרת כשלא מכירים
אותם. אבל כשזה מישהו שאף פעם לא רקדת איתו ואת אמורה להכיר
אותו להבא, את תמיד מרגישה לא בטוחה. זה כמו פעם ראשונה במיטה.
מגדה משכה אותך פנימה. 'אם את לא מנקה את הראש, אני לא נותנת
לך לעבוד עם לקוחות יותר. את חייבת לעשות את הסוויצ' בחזרה'.
אז רקדת. ואת רוקדת לא רע למרות שתמיד יש את הרגשת חוסר
הביטחון הזאת בהתחלה. מגדה רקדה איתך. וזה הרגיש נפלא. כי
כשגבר רוקד איתך את צריכה להוביל. את צריכה לחפות על הגמלוניות
הגברית הטבעית שבאה עם היות הגבר גבר. אבל מגדה הובילה ואת
יכולת להיסחף בלי לפתח מודעות מיותרת לשאר הסביבה. רקדתן
ורקדתן. לשניה אחת פתאום נלחצת שאולי היא משקיעה בך יותר מדי
זמן. העפת מבט לשאר הבנות אבל לא זיהית סימני עוינות. 'יש לך
מרץ' אמרה מגדה כשהגיע שיר חסר קצב ועצרתן לשבת. הזמנת בירה.
מגדה עשתה סימן לבארמן והוא לא דרש תשלום. 'למה את שותה כל
הזמן בירות ?'. 'אני אמריקאית. זה בא עם הטריטוריה'. 'ניסית
פעם יין ?'. 'בפסח ובצרפת. את חושבת שאני צריכה לעבור ליין ?'.
'תישארי עם הבירות. זה כבר סמל מסחרי שלך אצלנו. זה
בדיסהרמוניה עם הלוק הגותי אבל מוסיף לך קשיחות'.

שתית יותר מדי. גילית את זה כשהתיישבת עם מגדה ועוד שלוש בנות
לבורקס של אמצע הלילה. 'ברוכה הבאה למועדון הרווקות' אמרה
מגדה. 'כל השאר חוזרות לחברים שלהן אם הן לא פגשו אותם כבר
בדיסקוטק'. 'רווקות ? זאת כזאת מילה קשה' העירה מישהי שלא
הכרת. 'למה לא פנויות ?'. 'פנויות זה מזמין מדי, זה גברי מדי.
זה אומר שאנחנו קו טלפון'. אמרה מגדה. 'אנחנו השולטות. אנחנו
צריכות להיות רווקות. שהם יהיו פנויים אם מישהו בכלל יסתכל
עליהם'. 'מגדה' שאלת. 'תגידי'. הפסקת לשאול. 'הילדה שתתה יותר
מדי' אמרה זאת שלא הכרתי. 'כן. נראה לי שאני אסיע אותה הביתה'.
'אני יכולה לנהוג' אמרת. 'אז תשתי עוד בירה כדי שיהיה לנו קל
יותר לשכנע אותך לא לנהוג' אמרה מגדה. בבורקסים אין בירות.
לפחות לא בירות טובות. התנחמת בבירה רעה. 'זה עולה 12 שקל וחמש
אגורות' אמר המוכר. 'כמה ?' שאלת. '12 שקל וחמש אגורות' אמר
המוכר. 'איזה מין מחיר זה ?' שאלת. 'הנה גברת' הוא הראה לך על
הקופה '12 אפס חמש'. 'אפס' חזרת אחריו. 'אפס. למה לא אמרת
אפס'. מגדה לקחה אותה בידך. 'ביי בנות. צריכים להחזיר את הילדה
הביתה'. 'מגדה' אמרת. 'המוכר אמר שהוא אפס'. היא הובילה אותך
למכונית שלה. 'יש לך מכונית ורודה' אמרת לה. 'היא כתום כהה.
תעשי בדיקת ראיה בהזדמנות'. 'אני מצטערת' אמרת לה. 'שכחתי איך
אומרים כתום. אורנג'. בעברית אורנג' זה כתום נכון ?'. 'תשתקי
כבר ותלכי לישון'.

התעוררת ברחוב לא מוכר לחלוטין. 'איפה אני ?'. 'את מחוץ לבית
שלי. אני שעה שלמה ניסיתי להוציא ממך איפה את גרה ואת כל הזמן
אומרת לי  בעיר ומייללת כמו חתולה. בסוף נסעתי לבית שלי. את
בהכרה עכשיו ?'. 'כן. כמה זמן ישנתי ?'. 'שעה ומשהו. כבר בוקר
כמו שאת רואה. קודם עשיתי איתך סיבוב בתל-אביב בניסיון נואש
לראות אם משהו מזכיר לך את הבית. אחר כך נסענו להרצליה, איפה
שאני גרה. את תישני אצלי. אני לא הולכת לחזור לשם אחרי שכל
הלילה לא ישנתי'. 'טוב. אין לי תוכניות להיום. היה לי דייט
בערב אבל לא נראה לי שיהיה לזה המשך'. 'את לא שיכורה ?". "לא.
זה עובר מהר אצלי. חילוף חומרים מהיר. בגלל זה גם אני לא תלויה
בדיאטות". "מה עם האנגאובר ?". "אותו כנ"ל". "ועכשיו אולי
תפתרי לי את החידה איפה את גרה". "רח' ירמיהו'".

"את יודעת" היא אמרה לך בעוד היא גוררת מצעים מחדר השינה.
"הלוואי עלי שככה הייתי משתכרת. בלי להקיא, בלי האנגאובר". "את
רוצה שאני אקיא ?". "אין לך אפילו כאב אחד". "הכאב היחיד שיש
לי זה מזה שנתפסו לי הכתפיים מהשוט הגדול". "לא נורא. תעשי
מקלחת ונעשה להן מסאז'". יצאת מהמקלחת עטופה בחלוק קטן. היא
חיכתה בחלוק זהה. "תשכבי כאן על הספה. נראה לגבי הכתפיים
שלך".

"מה היה הסיפור עם ההוא מהמועדון ?" שאלת אחרי שהורדת את החלוק
ונשכבת על הבטן לאורך הספה הנפתחת. "אני אפילו לא יודעת איך
קוראים לו". "אה. הוא השתגע קצת. הוא החליט שהוא לא רוצה
שתעבדי שם יותר. נפרד בדיוק מחברה שלו. אני לא יודעת אם זה
קשור בך או לא זה שהוא החליט לסיים את הקשר שלו, אבל בכל מקרה
הוא נדלק עלייך חזק. נראה לי שכל זה שהוא הביא אותך אלי היה
קטע של לשמור אותך בהישג יד. קלטתי אותו פעמיים עוקב אחרייך
כשיצאת. תפסתי אותו לשיחה. אמרתי לו שעם כל זה שהוא אצלי בן
בית והוא זה שהביא אותך, לא מקובל עלי שהוא עוקב אחרי בחורות
שעובדות אצלי. הוא הודה שמשהו נדפק אצלו והוא כל הזמן חושב
עלייך. הוא נדלק עלייך. במקום להסתכל על אנשים אחרים סובלים
כמו שהוא תמיד אהב, היה יושב מרחוק ומסתכל עלייך בבאר עובדת.
אמר שהוא חולם עלייך בלילה כל הזמן. הוא פוחד ממני אז הוא לא
יתקרב אלייך יותר"

היית המומה. הידיים שלה עבדו על הכתפיים שלך שהתקשו עוד יותר
עכשיו. "את לא חשבת לכיוונו בכיוון הרומנטי. נכון ?". "לא.
בכלל לא. אני כרגע בכלל לא מצליחה לחשוב על אף גבר בכיוון
הרומנטי, אבל גם אם.. הוא לא היה הטיפוס שלי". "היה לי הרגש
שאת בהפסקת גברים. את משדרת את זה. אל תדאגי. שמרתי עלייך ממנו
ואת יכולה לסמוך עלי שאני אהיה שם בשבילך להבא". הרגשת את
החלוק שלה נופל. היית עירומה בעצמך אבל לא הרגשת מוזר בכך
ששתיכן עירומות. "לא מפריע לך שאני אוריד את החלוק ? נוח לי
יותר לזוז בחופשיות". "להיפך, אני בעד עירום כל זמן שזה לא
חומר לצפייה לאנשים מהצד". היא חייכה. שמעת את זה בקול שלה.
"דלית. את מדהימה אותי. כל פעם אני מוצאת אצלך צדדים יותר
טבעיים. בהתחלה חשבתי שאת סתם איזה מישהי שאיך קוראים לו גרר
פנימה בשביל להרשים אותה כי היא נראית טוב והיא מנסה להיות
בקטע. אבל את כל כך טבעית. אני יושבת ומתבוננת בך בעצמי ופשוט
רואה אותך, אל תצחקי, בתור איזה טרזן ממין נקבה ששולטת על
הג'ונגל במינימום בגדים". "אני חייבת לצחוק". "אז תתאפקי. זה
מזיז אותי". "טוב. חוץ מזה לא ידעתי שאת חושבת עלי ככה. אני
מבחינתי קטנה לידך". "תודה". "את כמו, איך המילה בעברית למנטור
? נו. מנטור". "מורה דרך ?". "לא. אבל דומה. נגיד". "האנגלית
שלי חלשה. מצטערת". הידיים שלה החליקו במורד הגב שלך, מגיעות
לאגן.

"את הולכת לעשות לי מסאז' שם ?". "אל תדאגי. את תהני".
"אוקיי". ניסית להנות אבל זה דגדג מדי. היא נתנה לך מכה קטנה
במקום. "היי". היא שמה שתי ידיים על הכתפיים שלי ונשענה קדימה
עד שהפה שלה היה ליד האוזן שלך. "תגידי" היא לחשה "אפשר לטעום
את הכתף שלך ? את יודעת. בשביל לראות שהיא בסדר עכשיו". "אין
בעיה" אמרת. הרגשת את זוג השפתיים שלה נצמדות לכתף ימין,
בהתחלה סגורות ואחר כך נפתחות, הלשון נוגעת קלות בעור וחוזרת
אחורה. "את טעימה". "תודה. גברים כרגיל לא זוכים להגיע לנקודה
הזאת". "את לא מגיעה איתם למצב שהם בלי בגדים". "לא. נו, את
בטח יודעת כי זה גם בטח אצלך. אני לא מרשה להם לגעת בי מאחור.
אני רוצה להיות בשליטה". "את קצת מזכירה לי אותי לפני כמה
שנים. איתי אין לך בעיה, נכון ?". "לא. את אישה. זה לא שתעשי
לי משהו מיני. נשים ביחד, את יודעת, גועל נפש". "כן. גועל" היא
חזרה אחרייך והקול שלה, העדין והלוחש עד עכשיו נשמע מרוחק
פתאום.

"טוב, יפה שלי, תלכי לישון" היא כיסתה אותך בשמיכה. הצצת בה
ונראה היה לך שאולי גם היא קצת שיכורה יותר ממה שהיא חושבת כי
היא דידתה במקום ללכת ונתמכה בכורסא, כאילו שהיא קיבלה איזה
מכה טובה בפנים. היא כיבתה את האור וסגרה את הדלת לחדר שלה.
כשהתעוררתן היא הסיעה אותך לרכב אבל לא דיברתן הרבה. בכלל,
מאז, היא לא הרשתה לך להתקרב משום מה. היא המשיכה להיות
המנטור, או במילה היותר מוצלחת שמצאת לזה - הגורו. אבל היא לא
נתנה לך להתקרב אליה יותר, היא לא הזמינה אותך לרקוד איתה
ואפילו כשהיא הסיעה אותך בפעם אחרת שהיית שיכורה היא לא לקחה
אותך לבית שלה אלא ידעה איפה את גרה והובילה אותך עד לכניסה
לבית. אפילו לא נכנסה פנימה. מתישהו אמרו לך שיש לה "חברה
חדשה" ואת חשבת שזה קצת מוזר אבל אולי היא התגברה על הגועל וזה
לא כזה נורא בשבילה. החברה שלה בכלל לא אהבה אותך ומגדה בקושי
הופיעה משם והלאה למסיבות יום ו'. הבנת את הדברים יותר טוב
כשהפסקת להיות תמימה, אבל עד אז הקשר ביניכן כבר התפוגג
לחלוטין והיא לא הייתה שם לכוון אותך, לשמור עלייך, על התמימות
שלך.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
האם אלוהים יכול
ליצור אבן שבועז
לא יוכל להרים?


תרומה לבמה




בבמה מאז 12/3/03 3:49
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
דלית ספיר

© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה