הוא נגע בה... עבר לאט לאט כמעט על כל חלק בגוף, התחיל בראש
ועבר דרך הכתף..יורד לאט לאט במורד המותניים...עולה שוב. נעצר
על החזה,מביט לה עמוק בעיניים, מבט שצורב אותה
והיא? משותקת מפחד.
הוא ממשיך למטה,יורד..מגיע לישבן מלטף לוחץ, עוזב לדקה ושוב
חוזר ומלטף-אומר לה עד כמה היה רוצה שתהייה שלו, גם אם זה לא
אפשרי-הוא מבטיח לחכות..
והיא? משתנקת מפחד..מה הוא רוצה ממנה?!
והיא ספק נהנית, ספק נגעלת עוצמת עיניים ומחכה...מחכה שיעזוב
אותה כבר בשקט.
הם שם, בחדר,שם למעלה. אתם לא שומעים אותה בוכה?!
והיא מבקשת מנו להפסיק אבל הוא רק חוזר ושואל למה? הוא מחכה
לזה כמעט נצח..
והיא שוב,עוצמת את עיניה וחושבת...מגוללת בשניות את סיפור
חייה, היא מבקשת שיפסיק אבל הוא נוגע מקלף בידיו המלוכלכות את
עורה,את השריון החסין שלה שכבר ממזמן אינו חסין..
וכעת היא כבר התחילה לבכות חנוקה מדמעות היא מנסה להגיע אל
הדלת אבל הוא כבר מזמן אחריה,רק שלא תצא,שלא תברח לו
אחרת...אחרת אף פעם לא יוכל להשיג אותה שוב...
והוא מתחנן בפניה אל תלכי! והיא מסתכלת עליו במעין חמלה במעין
חוסר אונים מהול בסליחה
היא אדם שקול בדרך כלל אבל כרגע, כרגע איננה מצליחה לחשוב.
היא עברה מספיק בחיים, היא גם תעבור את זה רק שיניח לה..שיעזוב
אותה ...
היא מצליחה...היא מגיעה לדלת,מסובבת את המפתח הנעול- פורצת את
הדלת לרווחה...
בורחת מהזיכרונות....בורחת מעצמה
היא הצליחה, היא יצאה,היא ברחה ממנו
והוא?
הוא צדק....אף פעם הגיע..

ככה זה כשהמורה למתמטיקה נוגע בך.