נכתב לאחר קריאה של שירה של רחל 'עקרה', וביקור בקברה.

ואנו נעשה אהבה לרגלי קברה של רחל.
ומילותיה יתערבבו עם מילותיי, דמעותיה יתמזגו עם דמעותיי;
עצבה יטמע בשמחתי הנוגה.
ונמות שם בחיוך ובחיבוק אוהב,
ונותיר אחרינו שובל של אכזבות וחרטות.

"רך וצלול הוא השם..."

אותו השם שכה חשקה בו עורגת אליו עתה גם אני.
ההברות הקצרות מתגלגלות להן בשקט על לשוני,
חומקות החוצה בשגגה יחד עם דמעות געגוע.

"לאחז בידו ולפסע לאט
בשבילי הגן."

וכל שאבקש הוא מילה, או מבט.
סיבה למשוך את חיי,
ואולי תסכים לפסוע איתי, ידך בידי;
אולי אף תגניב לי חיוך או מגע.

"עוד אתפלל כחנה בשילה.
עוד אחכה
לו."

אשב ואצפה לרגע בו תופיע מולי,
שחור תלתלים ונבון, תגיע.
עיניך ינצצו משמחה, ליבך יקפוץ מקרבך,
ואני אקבל אותך בזוג ידיים
פתוחות

ואני מנסה ללדת מחדש את אהבתך אליי,
אך כמו רחל,
כך גם אני-
עקרה.


10.3.03