מישהו פעם אמר לי שאין נצחונות בשחור ולבן, מנצחים בגוונים של
אפור.
מה זה לעזאזל נצחון בגוונים של אפור?!
אם הנצחון מלווה בטעם מר של אכזבה, אם הוא לא בדיוק מה שרצית,
אז לא השגת את המטרה שלך ובעצם לא ניצחת כלל.
שיזדיינו עם הנצחונות באפור שלהם, עם ההתפשרויות והמצאת השמות
היצירתיים להפסד. שיזדיינו כל האמנים שגדלו להיות רואי חשבון
וכל המהפכנים שהתעצבו לספרנים.

את ההפסדים שלי, אני לא ממתיק בגוונים של אפור, ההפסד שלי הוא
שחור וצורם ונחרט בליבי.
הבדידות שלי שחורה וכך גם העצב ואותם רגעים שדומה שהמציאות
כמעט ונשמטת מבין אצבעותי גם הם שחורים משחור ומכסים את נפשי
בעלטה.

מעולם לא ניצחתי באפור ולכן, מחוייב המציאות, כנראה, שאנצח
פחות;
הכאב הוא מר והאושר נדיר.
ברם, שום דבר אחר לא ירגיש אמיתי,
שום דבר אחר אינו מוחשי,
מלבד נצחונות והפסדים בשחור ולבן.