קראתי לך בוא הכנס אותי תחת כנף מעילך והגן עלי מפני כל הרע.

לא מפחדת מכוויות, נפילות וחבלות לא מאוטוביס מתפוצצים וגם
מדבורים לא יוראת.

רק  מילותיך  קשות  וכאב  רב  בי  הן  מרחישות.
אוהבת  ולא  שונאת  אותך.  רק  את  הכאב  שונאת.
הכאב  שאתה  נותן בי, פעם ידיך ידעו ליטוף וחמלה.
גם נשיקה.


אתה  אמרת  לי  חמדתי  שובי אחר אל כנפי  ולך  כל  רע לא
יקרה.

אמרתי נחבלתי, נכוותי נעקצתי גם, אוטובוס מתפוצץ ראיתי.
ואליך שבתי.

שוב  זועקת בכאב  אילם  כמו  תמול  שלשום.
ואין שומע,  אולי  תענה?