שמעון פוגל / לפני יום הכיפורים |
לא שערים ולא דלתות.
רק דמעות לי קטנות וחמות,
קטנות ושורפות.
תבערה בעצמותיי וראשי בין ברכי.
ואני לבדי כך בין שני הרים.
והאף מורה ומזכיר על החטא,
ואל מולו זולגות דמעותיי.
והציצית עומדת לנגד עיני,
ועכשיו מזכירה שאז שכחתי.
והכאב פושט בי ומרעיד,
והשליטה אט אובדת
ואני מרחף בגופי מטה מטה.
ולפתע כמו במטה קסם אני עולה מעלה מעלה.
ונוחת כשרגלי על הקרקע.
אז אראה ונהרתי , ופחד ורחב לבבי.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|