הולכת באותו שביל מוכר, רואה מרחוק את הבית ההוא, הבית שלך.
"מדוע לא אכנס?" חשבתי "- לא, הוא כועס" ועוד אינני יודעת
מדוע.
יושבת בפארק הקרוב אלייך כל כך. מקווה שתופיע ואולי גם תשמח
לראותי, אבל לא.
המפלים זורמים, הדשא הירוק מצהיב לקראת חורף, והעצים...העצים
עומדים שם כבר שנים.
אבל כנראה שיש לך דברים אחרים לעשות. כנראה שלך אני כבר לא
חשובה. כנראה שהתגברת.
נוסעת במכונית ומבטיה בחלון- הנה כאן ראיתיך לראשונה- תחנת
האוטובוס כשבאתי לבקר חברה שלי ואתה התלווית. למען האמת זהו גם
המקום בו ראיתיך לאחרונה, לפני ה..., לפני ש...- מה בעצם
עשיתי, זאת כנראה לעולם לא אדע, אך אני יודעת שעצוב לי בלעדייך
ואני מתגעגעת. אולי גם אתה...?

        מוקדש למישהו שמטייל בראשי כבר זמן רב....(רב מדי)

                                     03.03.03