[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







עדי גלבוע
/
ככה זה

זה לא שהוא תכנן את זה ככה, אבל ככה זה קרה. בהתחלה הוא נסע
לחודש-חודשיים ואז חזר. אבל אחר כך הוא שוב רצה, והפעם נשאר
קצת יותר. וקצת יותר. מיכל התקשרה לשאול אותו מה קורה, אבל הוא
אמר לה שהעיסקה מתעכבת והוא חייב להישאר כדי לסגור אותה. היא
לא האמינה לו, אבל מה זה משנה. כן, עם המשפחה הוא שמר על קשר
אבל כשהוא הפסיק להתקשר לחברים הם הפסיקו להתקשר אליו. אפילו
מוטי שהיה שולח לו ג'אנק מייל כל שבוע פשוט הפסיק. ואחר כך כבר
מה אפשר לכתוב? בטח לא להתקשר.
בבן-גוריון אף אחד לא חיכה לו, וגם הוא לא חיכה לאף אחד. רק
השמיים הכחולים אמרו שלום חטוף לפני שהמשיכו בשלהם. רק בחדר,
במלון, אחרי הארוחה שהזמין משירות החדרים, הוא עקר את הטלפון
מהקיר וניפץ אותו על הריצפה לחתיכות קטנות קטנות קטנות.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
החיים הם חפלה
ואנחנו הבפלה
וכל מי שבאחלא
טועם.


יום יבוא ומישהו
יבין אותי ואז -
אני אעלם.


תרומה לבמה




בבמה מאז 11/3/03 18:43
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
עדי גלבוע

© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה