עוד כשהייתי ילד קטן אהבתי נורא את החיים. תמיד חייכתי, תמיד
צחקתי, מעולם לא רבתי עם אדם והכל הלך לפי התוכניות. העולם
חייך אלי אני חייכתי אליו והוא העניק לי את כל אשר לבי חפץ.

בגיל ארבע ההורים קראו לי לאחר יראת כבוד. היה להם מבט כמהה
בעיניים, היה להם משהו מאוד חשוב לומר לי. הם חייכו אלי לקחו
נשימה עמוקה והביאו לי מתנה עטופה בנייר כחול וסרט. אף פעם לא
אהבתי מתנות, אבל מתנה זו מתנה, ותמיד התרגשות קלה אוחזת בך
כשאתה משיל את העטיפה.

קרעתי את העטיפה. לא הייתה ברכה על המתנה, דיי מפליא. בפנים
התגלה לי הצעצוע, ידעתי שהוא לא צעצוע ככל הצעצועים הוא היה
צעצוע יפה, צעצוע נוצץ וחדש.

הצעצוע עגול אדום וחלק, האחיזה הייתה נוחה ושמחתי עליו מאוד.
רצתי החוצה והתחלתי להשתעשע בו להנאתי. הצעצוע נזרק באוויר
והוא הגיע גבוהה... גבוהה... כמעט עד השמש במרום. ומעולם לא
ראיתי אותו נופל, כשמבטי כלפי השמיים קרני השמש הכו ללא רחם
בעיני הפקוחות מסתירות ממני את מסלול תנועתו של הצעצוע.
ולא חיפשתי אותו על הרצפה, תמיד הוזה וחולם שהצעצוע נשאר
בשמיים, באוויר, ולא נופל לעולם. אהבתי את הצעצוע מאוד והודיתי
להורי...

שחקתי בצעצוע יומם וליל, זורק אותו לאוויר חולם חלומות וחוזר
חלילה. שנים ארוכות שיחקתי במשחק, אך בשלב כלשהו גיליתי
שהצעצוע התבלה. הצעצוע כבר לא היה חלק כמקודם הוא לא היה מתוח
כמקודם וגיליתי בו קמטים רבים, אך התלהבותי לא פחתה מהמשחק
ולמרות מראהו שיחקתי בו. אך ההנאה לא הייתה כמקודם.

לבסוף גיליתי בצעצוע חור קטן, דרכו ניתן היה להחזיר את הבוהק
והצורה לצעצוע, התחלתי במלאכת התיקון. ובאמת, לאחר תיקון
הצעצוע המשחק היה הרבה יותר מלהיב ושוב חזרה לי ההרגשה הישנה,
הרגשת השלמות הממכרת.

ושוב הדברים כבר לא הסתדרו כפעם, הייתי צריך לטפל בצעצוע זמן
רב עד שהוא חזר לקדמותו. לפעמים הייתי מטפל בו יום שלם רק
בשביל לזרוק אותו פעם אחת למעלה. ואפילו אז הצעצוע לא הגיע
גבוהה כלל, ואפילו השמש כבר לא סנוורה אותי כשהצעצוע הגיע לשיא
הגובה. גדלתי ונראה לי כבר דיי מיותר לשחק במשחקים.
והצעצוע תמיד... אבל תמיד נפל לאדמה...

התאכזבתי די מהר מהצעצוע, הוא כבר לא קסם לי כפעם, ההשקעה
הייתה גדולה מידי, הסיפוקים לא היו מידיים, הייתי עסוק בחיים
ולא היה לי זמן למשחקים. לאט לאט הפסקתי לשחק בו, כבר לא
טיפלתי בו וכבר בקושי היה ניתן לאחוז בו...

עכשיו אני כבר גדול, הצעצוע מונח לו בארון, פינה נידחת, שכוחת
אל, הצעצוע מכוסה אבק ורעוע. בעתיד אני אביא את הצעצוע לילדי,
אולי הוא יצליח לנצל אותו טוב ממני...

13/07/02