נכנס התיישב וחיכה. נמנה עם הללו אשר סבלנותם פקעה, לכו התחיל
להאדים, ברור?.
- כאור הצהרים.
והזיע, על מצחו החלו להתגבש טיפות זעה, אשר צנחו על אפו ולחיו.
הוא ניגבן בעזרת מטלית ששלף מכיס מקטורנו, וישר את מגבעתו
החומה על פדחתו.
- ולשתות. הציעו לו?.
אף לו טיפת נוזל אחת. אף כי מספר דיילות עברו לידו מושבו
תכופות, משום מה נמנעו אנשי הסגל מלבוא עמו במגע, ריחו היה רע,
אתה מבין?.
- מסריח כבואש.
ואף גרוע מכך, בני, שים לב להילוכו, רגלו אחת הצולעת, ואילו
רגלו השנייה אינה מתאימה עצמה לחברתה, מראה זה אינו שובה לב.
ראה!!, בני, הנה ומוציא הוא ספר.
- והספר?, ארוך הוא?.
אינו אף חצי מרומן, כריכתו דקה ומכוערת, קווים צבעוניים ישרי
זווית מעטרים את חלקו הקדמי. והסופר, עלום שם הוא, אינו מצא
פרסום, וסביר להניח שלא ימצא לעולם, ימות על מיטת אלמוניות.
- ראה, אבי, הוא בוכה.
זה אינו בכי, בני, זו זעה על עפעפיו, נוטפת אט אט מלחיו ומטה,
מכתימה את דפי הספר, עוד ומעט וימצא לו שימוש אחר, יעיל יותר.
- הוא משתמש בו כמניפה, ראה אבי, בושה וחרפה.
אל יאוש, בני, עוד מעט ויחזיר את הספר למקומו, ראה הנה אישה
מתקרבת אליו, שערה יבש מעט, אך תווי פניה נאים לגילה. סוחבת
היא תיק גדול, אולי יקום ויציע עזרתו, יהיה זה אצילי.
- הוא אינו זז ממקומו, אינו נותן בה אף לא מבט אחד.
אדיש הוא בני לאנשים סביבו, ראה איך דחף את אותו ילד מסכן
בדרכו לכיסאו, וכשהתיישב במקומו, מה עשה בתחילה?, שום ושמיים,
חזי נפל בקרבי, השתוממתי ומילים לא יוכלו להביע, קינח הוא את
אפו אל מול כולם, מחזה חולני, בני, חולני בהחלט.
- אולי נפשו מעורערת?.
משום כך הוא שקט, דממה מאולצת, אף לא הילד הקטן מוציא שבב מילה
מפיו, מתבונן הוא על האיש בעיניים דומעות, וכועס ושונא, ויודע
כי יבוא היום וינקום.
- ואמו, מה עשתה הזאת?.
מהומה בני, ידעה כי אל לה להתעסק עם אנשים תמהוניים אלו או
שצרה תבוא עליה ואף על בנה, לך תדע מה מסתתר מאחורי פנים יגעות
אלה, אולי אף בכיסו מסתתר אקדח.
- האומנם עלינו להזעיק אנשי חוק?.
זו חובתנו בני, מחויבות אשר עלינו לעמוד בה ללא מורא, הבא לי
את תיקי    בן, אתקשר תכף ומייד ואשים קץ למחול המטורפים הזה
אשר לידנו.
- מעניין מה סבא היה אומר על כל הסיפור?.
איני יודע, אך אל תעירו, יום קשה עבר עליו, ילדים צורחים, חום
ולחות, אף לא דיילת אחת באה לעזרתו, איזה ספר עלוב קרא, בושה
וכלימה לעיניו, אף לא בתור מניפה עבד, כלי חסר ערך.
- האומנם עלי לעזור לאישה לשאת את תיקיה, אבי?.
החלטה זו נתונה לשיפוטך. איני רואה כל צורך.