כתבת לי פעם שאני מלאך...
איך שטעית.
אני זה סתם בן תמותה קטן
שמנסה לשרוד פה בעולם אבל את,
את זאת זאת שבאה ומצילה את הרגע.
את זאת זאת שיודעת מה ומתי להגיד
ואת זאת זאת שלא תהיה פה לצידי עוד מעט.
את נוסעת ל"עיר הגדולה".
את עוזבת אותי, את כל מה שהיה
ומשאירה אותי עם הרגשה עגומה.
את עדין לא הבנת...או שאולי את כן...
אנחנו לא סתם חברות,
אנחנו שתי נפשות שמשלימות.
את יודעת...אני לא המלאך היחיד מבינינו...שתינו מלאכיות,
אנחנו מדברות עם ה' לפחות כמה שעות
ואז באות ומצילות את המצב
כשרע, כשכואב, כשמישהו פוגע.
אז חברתי היקרה אני לא יודעת איך להגיד לך עד כמה את חשובה
ויקרה לי... אז אני מקווה שאת תביני מהמכתב הזה כמה שאת
חשובה...
אוהבת מעכשיו ולתמיד...
חברתך הקטנה.