אסור לבני משפחה לקרוא

"אדם בתוך עצמו הוא גר..."

אני מרגישה ככה, לפעמים, בצורה כל כך מתסכלת.
אז הנה אני כותבת מבלי לצנזר, אולי משהו יצא...
אבל גם פסיקים וסימני פיסוק אחרים קוטעים אותי (כתבתי
"מצנזרים" ומחקתי).

רואים אותי ושומעים את המטאפורות שמנסות לתאר את מה שאני
מרגישה ומכונות "מילים".
אולי בא לי לעשות עכשיו משהו ממש מטומטם או רק קצת. מתחשק לי
להתקשר אליך עכשיו, ב-1:17 בלילה. ואולי תבוא ותפיג לי את
הבדידות, כי יחסית למישהו חדש אתה מבין אותי. ואולי נשב ונראה
ביחד הייר או מבצע סבתא ואז יימאס לנו או שסתם נרעיש או שתרצה
לראות את החדר שלי ואז נכנס אליו ואני אשמיע לך איזה דיסק של
ג'אז או ג'ניס ג'ופלין שקניתי היום (איזה כיף להיות היא...)
ואז האור יסנוור אותך ואני אהיה קצת עייפה. "אז תכבה את האור",
אציע, ואתה תנעץ בי ובגוף שלי מבטים חודרים אך מלטפים, תגיד
"כל כך יפה" תוך כדי שתכבה את האור בהושטת יד או רגל לאחור.
אני אהיה שכובה על המיטה ואתה תלטף את שערי אל הצדדים ובאור
פנס הרחוב שיחדור מבעד לתריסים תראה איך העיניים שלי דולקות.
ותחבק אותי היטב מבלי להותיר פיסת איבר לא נתונה לחסדיך (רציתי
לכתוב עוד ואז חשבתי - מה יהיה אם מישהו מהמשפחה יקרא - זה כמו
לאנוס לי את המחשבות). ואז נצלול מתחת לשמיכה וכשנרגיש שהחדר
נעשה מחניק וצפוף עבורנו, אז נחליק על הרעפים בישבנים חשופים
ונצא אל הרחוב שליד ביתי.
"קר לי חומד" אל תדאגי יש פה שמיכה שהשארתי על העץ - תעטוף את
שנינו ואז נצא ונדלג עד שננחת בפרדס חשוך ונקטוף תפוזים שיתיזו
בלי בושה על הגוף שלנו ואז נתחבק - חופנים אחד את השנייה
ונתגלגל אל השדה, שם נשכב צופים בכוכבים ונשתה זו את זה אך לא
לרוויה.

"אדם בתוך עצמו הוא גר בתוך עצמו הוא גר
לפעמים עצוב ומר הוא לפעמים הוא שר
לפעמים פותח דלת לקבל מכר
אבל לרוב אדם בתוך עצמו נסגר

אדם בתוך עצמו הוא גר בתוך עצמו הוא גר
או באיזה עיר סוערת או באיזה כפר
לפעמים סופה עוברת וביתו נשבר
אבל לרוב אדם גם לעצמו הוא זר

ואת ואת כמה טוב שבאת
בלעדייך ריק הבית והלילה קר
אז אני שומר עלייך כמה שאפשר
ועם כל זאת האם אמצא אותך מחר

אדם קרוב אצל עצמו אדם בתוך עצמו הוא גר" (שלום חנוך)