נעמה דונוביץ / נדודי- |
על גגות פח מתחלדים
של בתי העיר המתרוקנת.
חתול רטוב
מטייל על מרזבים חורקים,
אור קלוש
בוקע מאחד החלונות,
אור עששית ישנה
מבין התריסים השבורים.
קשיש יושב
מכוסה בבדידות הלילה
מזוקנן ורזה,
זקנו הדל רועד ברוח
עיניו כבדות
עוד רגע-
יכבו
הן קמוצות וקמוטות
נעוצות בשורות
הדף המצהיב,
מתפורר
"לו יכלתי
לעזוב את הכל
להניח ספרי על האיצטבה
ולשקוע אני
אל הכר
גופי המתוח,
לו ידעתי הרפותו
לו נחו עצמותי הנוקשות
לו ידעה נפשי...''
-שינה
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|