[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







עננה אל-שמר
/
ג'ו ג'יטסו

אבא היה נורא עקשן בכל הקטע שלי. אמר לי שאני בן מופרע, ושאני
צריך לנצל את הכוח שיש בי לדברים אחרים, להתאזן.
הוא היה זה שהתעקש על הג'ו ג'יטסו. אמר שזה יתרום לי לעתיד.
להיות איש יותר טוב. כי אומנות לחימה מאזנת. לא רק איזון פיזי
אלא גם איזון נפשי. והלכתי לאימונים והתאמנתי וכל פעם שזכיתי
במשהו אז אבא היה אומר לי שהוא גאה בי. לא בלמודים. רק בג'ו
ג'יטסו. הוא לא היה מפספס תחרות אחת שלי, אבל לאסיפת הורים הוא
אף פעם לא הגיע.
בתחרויות כשהייתי על הריצפה הייתי רואה את הפנים שלו-
המאוכזבות, ומעיף את היריב מעליי פוגע בו. מנצח אותו. ואבא היה
גאה בי. גאה בי מאוד.
אני חושב שכשסיימתי את הגיבוש לקומנדו הימי ועברתי בהצטיינות,
זו היתה הפעם היחידה שאבא היה גאה במשהו שהוא לא הג'ו ג'יטסו.

פגשתי ב"בלקוני" את לינוי. היא היתה מבקרת ב"בלקוני" לעיתים
רחוקות מאוד ולכן הרגשתי שהיא שונה מכל האנשים ששם. הבחורה
שונה גם ממני, למען האמת היא נגד אלימות וכאלו. היא תתגייס
ותהיה פקידה. פעם כששנאתי את כל העולם הייתי מרביץ. עכשיו אני
כבר לא מרביץ, אלא אם כן אני בתחרות כמובן.

אימא תמיד שמרה על פרופיל נמוך בבית. או שהיא היתה קובעת או
שהיא היתה שותקת. הרבה פעמים היא הסכימה עם אבא, גם בקטע של
הג'וג'יטסו. היא הית היושבת בבית וצופה בטלוויזיה או מדברת עם
חברות. כשהייתי חוזר מבית ספר אפילו מבט לא הייתי מקבל. שום
דבר. כאילו שאני לא קיים. אני קיים בשבילה רק כשאני צריך
להתלבש יפה או שאני מביא חברה הביתה. ואז היא יוצאת מהכוך שלה
ומתחילה לתפוס ביצים ולשלוט לי בחיים. היא אף פעם  לא גאה בי.
כשהבאתי את לינוי מה"בלקוני" הביתה, אימא עיקמה את האף, עשתה
פרצופים, לא רצתה להכיר אותה בכלל ואמרה לי מול לינוי בקול רם
"חברות באות והולכות חמודי, אני לא דואגת." היא הרתיחה אותי!
פעם, הייתי מקלל אותה ומשתולל אבל עכשיו, כשלמדתי לאזן את עצמי
בג'ו ג'יטסו אני יותר רגוע. אני נח. הכנסתי את לינוי לחדר
והלכתי לאימא. עמדתי מולה, מרגיש כאילו צבא שלם עומד מאחוריי,
והתקפלתי. אימא יצאה מנצחת.
חזרתי לחדר ולינוי עמדה שם מסתכלת עליי. "ג'ו ג'יטסו? מה קרה
לכל הזיוני שכל של השלום והאחווה? שיקרת לי! שיקרת! מקום שני
בתחרות ארצית בג'ו ג'יטסו?! חגורה שחורה?! מי אתה? למה שיקרת
לי?" היא צרחה והלכה מהבית. אימא חייכה לעצמה חיוך שטני ואבא
אמר שבחורה שלא מעריכה כוח והתמדה זו לא בחורה ושאני עוד אמצא
לעצמי מישהי שתעריך את הג'ו ג'יטסו שלי.

יותר מאוחר בלילה ישבתי בסלון. עשיתי מדיטציה, מנסה להירגע על
השטיח. אימא נכנסה לסלון. "אתה בסדר חמודי." היא שאלה. פתחתי
את העיניים וראיתי מפלצת. אישה רעה. אישה גיהנום. אני כבר שונה
ממה שהייתי, אני מאוזן. זינקתי עליה ותפסתי לה בצוואר. היא
נאבקה בי. הייתי מעליה חונק אותה במו ידי, שזה נוגד את כל מה
שלמדתי בג'ו ג'יטסו הייתי אמור להילחם בה ובמקום זה אני חונק
אותה ח-ו-נ-ק!
אבא היה נורא עקשן בכל הקטע של הג'ו ג'יטסו, אמר שאני חייב שזה
יהפוף אותי לבן אדם יותר טוב, מאוזן. אני מסתכל עליה נחנקת
מתחתיי וכל מה שלמדתי בג'ו ג'יטסו על איזון פיזי ונפשי היה סתם
בולשיט! הכל בתוך הראש שלי. שום דבר לא נקלט- שום דבר. חונק.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אם אני מפרסמת
את הסלוגן הזה,
מה תתנו לי?



פרפרית ברגע של
תאוות בצע


תרומה לבמה




בבמה מאז 22/4/01 20:09
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
עננה אל-שמר

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה