הוא הלך לבדו ברחוב, הוא הרגיש את זה, הוא היה בודד. זאת הייתה
שעת לילה מאוד מאוחרת, הכל היה חשוך חוץ מפנסי הרחוב והוא
הרגיש כאילו לאף אחד בעולם לא אכפת ממנו כרגע, כאילו הוא כאן
לבדו, אין אף אחד שיתמוך בו או שיעזור לו או שסתם יהיה שם
ויעודד אותו להמשיך ולהלחם, אף אחד. הוא, ורק הוא צריך לעודד,
לעזור ולתמוך בעצמו. היה לו קשה מאוד, לחיות עם ההרגשה הזאת
שהוא לא שייך לשום מקום, שהוא לא חשוב לאף אחד ובכל זאת הוא
המשיך לצעוד לעבר ביתו, לעבר מטרתו. זה לא עצר בעדו, לא באותו
הרגע לפחות.
אפילו בביתו שלו הוא לא הרגיש יותר שייך. בעל הבית כל הזמן צעק
עליו והתלונן על כל הלכלוך שהוא משאיר מאחריו, הוא אפילו איים
פעם אחת להעיף אותו מהבית. משפחתו לא התייחסה אליו, היה לו מה
לאכול אבל אף אחד לא אכל אתו, היה לו איפה לישון אבל אף אחד לא
ישן אתו והיה לו איפה לשחק אבל אף אחד לא שיחק אתו, הוא היה
לבד והוא היה צריך לעשות הכל לבד, הוא לא היה צריך עזרה, אלו
לא מטלות קשות. הוא היה זקוק לאהבה.
קשה לחיות לבד, בלי אף חבר או אף אחד אחר שדואג לך. גם כל
חבריו מהשכונה דחו אותו וזה בגלל שהוא לא התנהג יפה אליהם, כי
אף אחד לא טיפל בו וזה גרם לכך שהוא היה עצבני ולחוץ כל הזמן
ועד שהוא היה סוף- סוף יוצא החוצה, מחוץ לבית לא היה לו זמן
לשחק, כל מה שהוא רצה היה רק למלא אחר צרכיו ולא היה לו כוח או
זמן להשקיע בחבריו ולכן הם כעסו עליו והתרחקו ממנו.
הוא הרגיש צורך עז לחוות אהבה אבל הוא לא מצא אותה בשום מקום.
השנים חלפו ומצבו לא השתפר, להפך הוא החמיר. האחרים התחילו
להתייחס למצב כשיגרה והתעלמו ממנו לחלוטין. הוא גם לא נעשה
צעיר יותר וגם לא חזק יותר. ככל שחלף הזמן כך ליבו הלך ונחלש
והוא לא יכל להחזיק יותר מעמד.  
הוא חיפש מקלט. הוא אפילו ברח מהבית לכמה ימים, הוא חשב שכשהוא
יחזור הדברים ישתנו אבל הוא טעה, כשהוא חזר לביתו כעבור כמה
ימים הוא רק הבין יותר את חומרת המצב, אף אחד לא שם לב בכלל
שהוא נעלם, אף אחד לא שם לב שהצלחת שלו נשארה מלאה, אף אחד לא
ראה שהוא לא היה שם, אף אחד לא הרגיש בחסרונו.
הוא חיפש מקלט אבל הוא לא מצא.
לבסוף הוא מצא אותו, למעלה בשמיים. רק שם הוא הרגיש שוב שייך
למשהו, למישהו.

אז אם אתה לא רוצה שגם הכלב שלך יתאבד, אני ממליצה שתוריד אותו
שלוש פעמים ביום אחרת תהרוס לו את החיים...