באדיס השמיים נפתחים כמעט כל יום.
רק לא לתפילות.

באדיס אנשים לומדים קשה.
קשה.
אנשים למודי סבל
שלא למדו דבר מלבדו.

חללים שנופלים
ומסביב לחלל אין דבר.
רק חללים של עצב.
אין דבר.


העצב באויר
המחלות בכל קיר
העוני בעצמות
מראות קשים לראות
האם הגיהינום הוא מקום
האם הוא אש שורף
או אולי גישה. מצב מודעות
אולי הגיהינום הוא עצב עמוק.
כל כך עמוק שכבר אין דרך חזרה.

נכות בכל פינה
משתקת את האנשים בעיר הזו
את הלכלוך מנקים רק בהילטון,
וכך במצפון נקי מזוהמת הרחוב
ניתן לחיות
בלי לשאול.


ישנם אנשי הצוארון.
ישנם אנשי הכיסא ואנשי הכורסא.
ואני מרגיש חולה על כיסא מתכוונן
פותח פה חרד לאור זרקור מסנוור ומתכונן
לכאב מקדחה בעצב מתבונן.
כאן רובם אנשי שרפרף וריצפה
לעיתים אין קירות לרצפה
ולפעמים גם רצפה אין.
בוץ.