בעת ליל סוער
בסופת רעמים,
כשאור האפלה
זהר למרחקים,
אז יצא על חמור
ללא כל מגור
סר גילדר האביר הכביר.

סר גילדר זה,
להציל נסיכות
ולהרוג דרקונים,
לחפש הרפתקאות בהרים השונים,
יצא לדרכו
כשחמורו אז איתו,
ורכב כך ימים רבים.

"אני, סר גילדר האביר הכביר," אז אמר,
"מציל נסיכות והורג דרקונים!
לגאול את העולם עוד רוצה
על סוסי האציל שוב אצא
ואדהר איתו למרחקים!"

"סוס בן-סוסים, בן סוסים אצילים הוא סוסי,
ראו כמה מהר דוהר הוא,
כמהירות הינף חרבי!"
וכך, על חמור בן-חמורים,
במהירות 6 קמ"ש,
היטלטל לו לדרכו סר גילדר הנרגש.

כשסיר על ראשו
ובידו חרב של פח
(שבאותם הימים, ידע להכינה רק פחח מוסמך!)
המשיך אז סר גילדר
אל עבר יעד חדש.

אם הציל נסיכות
או הרג דרקונים
לא ידע איש מעולם,
אך מדי פעם,
בעת ליל סוער
בסופת רעמים,
יכלו אז לשמוע ממרחקים
נעירה של חמור
עם כרכוש של סיר,
וכמובן, ידעו אז כולם, שזהו
סר גילדר האביר הכביר!