|
ונשמתי המפעמת
ניגרת מעלי אט אט
ומחלחלת לאדמה מעושנת
זבה ממני
בטיפות שחורות
כזיעה המבצבצת בנקבוביות סתומות
מרווה לצמאונה לשפיות,
לחוש צדק מפוקפק
וללבטים מהוססים
ורוצה שיהיו קסמים
שיהיו יותר מרק פחדים
רוצה לחוש
לטעום, לתפוח
מנשמה טהורה
ולא עכורה
לשאוף אדי שפיות |
|
|
אם כולנו היינו
פלישתים, העולם
היה נורא נחמד.
(מערבל בטון, חי
בעבר, או שמא
בעתיד?) |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.