רוצה שינוי, רוצה להיות משהו אחר, רוצה לצאת ממעגל הערפל שאופף
אותי ומסמא אותי, ששומר עלי במעגל הכישוף של הסטיגנאציה, של
חוסר הענין, של חוסר הרצון לזוז, של הרצון לשקוע בתוכי עד
לאיבוד ההכרה במצב קטטוני של בדידות, המחשיכה את קוצר יכולתי
לראות את גפי הרדומות, רוצה לפרוץ מחסומים, לא רק לבדוק
גבולות, רוצה להתאושש, להתהוות, לחיות, לחייך לא רק כדי לצאת
ידי חובה, לחייך כי אני רוצה. רוצה לחוש הוויה, לחוש התחדשות,
לחוש פריחה, רוצה לשוב להשאב לתוך העוצמה להתרוממות הרוח, אף
של היאוש, רק רוצה לחוש משהו, עצב, דכאון, שמחה, אושר, יאוש,
חיבה, אפילו אהבה, אך לחוש שוב, להעיר את הרדימות שפשטה עלי,
לצאת מהקומה ששקעתי בה, רוצה להיות שייך, להיות אדם טוב יותר,
רוצה לתת, רוצה להרגיש שיש בי עוד דברים שמשוועים לצאת ולא
להביט לתוך תהום הריקנות שאני שרוי בה, שעוטפת אותי וחודרת
לתוכי.
רוצה להיות אני, לא מי שאני אמור להיות, לא מה שאני מייצג, לא
מה שאני חושב שאני, רוצה לקלף את כל המעטה של הגרעין שלי
ולראות מה אני מסתיר, האם זה כה נורא? האם הרקיבות הגיעה לשם?
או שיש בי משהו טוב, קורטוב של אופטימיות ולא רק חשיכה,
עייפות, לאות, טיפשות ורדידות? |