זיגי אריאל / נידונים למוות |
אחרי המחוגים, הכל מתפוגג כמו בערפל נצחי שעוטף
אותנו - מתערטל מול פנינו.
נולדנו למות? או הכל ממשיך בשלו, בטיקטוקו הבילתי נלאה,
מסכל את דרכנו, מלקט את פחדנו, בעתנו, ייסורינו, צורר
הכל לשק על כתפינו, למעמסה המכריעה ומכשילה את רגלנו
ונופלים, נוסקים לאדמה - שם מקומנו הנצחי.
והשעון עם המחוגים הארורים ממשיך בטיקטוקו המתמיד על
מכאובינו.
הזמן מושג מעורפל? או שנקבר איתנו וכך נסתם הגולל?
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|