אחי,
כשנשאתי אותך על כפיי
בשדרת הברושים
בסופה חיכו שאר האנשים.

וניסיתי להיזכר במשהו
לא משנה מה, רק להיזכר
אבל בראשי
רק הברושים
ושאר האנשים.

עוד ברוש מאחורי
והמוח עובד בפראות
בועט בזיכרון
אבל הוא מסרב
לא ניזכר
אלא רק בברושים
ובשאר האנשים.

ויד ראשונה
נשלחת אליך
אך ידיי מסרבות,
מלטפות את פנייך.
לא אתן אותך
אנער הזיכרון
והנה...
אתה אינך.

חבורת אנשים
תחת צל ברושים
מתרחקת ממני
עם גופך המצטנן
ועם זיכרון הדברים
הנשטף עם הבכי
עם כל הדברים
שבגללם אתה
אחי.


(יום ראשון, 3/3/1991, בחדר שלי בבית)