אמרתי לך שאני רוצה הפסקה, קצת אויר לנשימה, קצת מרווח לעצמי,
בלי דאגות ובלי כאבי ראש, להיות קצת לבד, לראות נופים חדשים,
לגלות מקומות שאף אחד עוד לא גילה מעולם, לטפס את המאצ'ו
פיצ'ו, לעשות באנג'י וראפטינג, לבקר בבוסטון ולחיות קצת
בניו-יורק ואז אולי לחזור... או לא...
אני כותב לך כדי  שתדעי, שזה לא משנאה אלייך, את הרי יודעת כמה
אני אוהב אותך ואיך שתמיד שמרתי עלייך ושתמיד אשמור,
אבל אני חייב את ההפסקה הזאת בשבילי. בשביל שנינו.

אז אני יושב עכשיו ב"גריניץ' ווילג'" בקפה הכי מגניב
בניו-יורק, ורואה מאות צעירים וצעירות, יפים ויפות, ובערב בטח
נלך לאיזה מועדון חדש, וכל מה שאני חושב עליו, זה עלייך... כמה
שאת יפה וקטנה, ואיך אני מתגעגע אלייך... לריח שלך, למגע שלך,
למצבי הרוח המשתנים שלך, ובטח ברגעים אלו ממש, איזה חרא מנסה
לכבוש אותך עם כל מיני תוכניות מפוצצות ומזימות מרושעות,
ואת... שיכולה להיות כל כך תמימה, עלולה להיפגע.
אני יודע שבזמן האחרון המצב בינינו לא היה כל כך טוב, שלפעמים
כעסתי עלייך, ולפעמים אפילו כיניתי אותך בשמות שלא מגיעים לך,
ואני לא בטוח מדוע המצב הגיע לכמו שהוא, אולי בגלל הצבא או
אולי מפני שלפעמים לא הענקת לי חום ברגעים הקשים וגם אצלך זה
בטח לא משנאה אלא בגלל שגם אצלך המצב מסובך ותמיד יש קבוצה
גדולה של אנשים  שמחליטים איך יראה העתיד שלך.
אני מסתכל באלבום התמונות  ורואה תמונות שלך, תמונות של שנינו,
ומבין בשביל מה נלחמתי עלייך, בשביל מה כולם נלחמו עלייך, איך
הגברים עזבו את הבית שלהם, את הנשים שלהם, את המשפחות והעבודה
שלהם, איך הם הזיעו וסיכנו את עצמם למענך.
איך לא ויתרנו עלייך אף פעם... לא ב-48, לא ב-67, ולא ב-82.

אף פעם לא אוותר עלייך,
אוהב לתמיד.


זהו סיפור אחד מתוך 41 סיפורים מהספר "כתמים" אשר יצא לאור
לפני שבוע בהוצאה עצמית, עכשיו הוא בחנויות...לכו לקנות!