כבר בוקר.
אני נוזלת לתוך המזגן כמו דמעות של געגוע.
תוהה מה עלה בגורלם של שאר חולמי הלילה הנודדים
רוצה לצרוח איתם אל הכוכבים והירח
לשאוג אלכוהול ולדפוק עוד סיגריה על הבר.

אני רוצה ללבוש את אותו מעיל שחור ולזהור בעינייו הכחולות
רוצה להרגיש שוב את אותה הרגשה בבטן
כמו בחילת אלכוהול מתוקה בכוס דקה וארוכה
לחוש עוד פעם את גלי החום השוטפים את הכביש
מוחקים זכרונות מעומעמים שכבר פרחו מראשי.

וגם בלילה כזה, בלי נשיקות באמת, אמצא את שחיפשתי.
חיים.  ולו לשניה.